בערב ראש השנה פרסם פרופ' אריה אלדד ב"מעריב" טור דעה, שכותרת המשנה שלו היא "נבואות האימה והחורבן המופרכות שהפיצו 'המומחים הביטחוניים' ו'מרכזי המחקר' עצרו אותנו מלצאת למלחמת מנע מוקדמת נגד חיזבאללה".
חיילי צה"ל גילו בלבנון: תרחיש הבלהות של ישראל כבר היה מוכן
הותר לפרסום: שלושה לוחמי צה"ל נהרגו בפיצוץ מטען בג'באליה
המירכאות שבהן עושה הכותב שימוש נרחב אמורות להעביר לקורא מסר כי לא באמת מדובר כאן במומחים ביטחוניים ובמרכזי מחקר רציניים. בין השאר מציין אלדד במאמר כי "בפברואר 2024 פרסם המכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן 'מחקר' (המירכאות שוב במקור) שבהכנתו השתתפו 100 בכירי צבא וממשל, שישה צוותי חשיבה. 130 עמודים. שלוש שנות עבודה. כלומר לא פרי דיכאון זמני שלאחר האסון ב־7 באוקטובר". הוא גם מציין כי "בראש כולם – פרופ' בועז גנור, 'מומחה עולמי לטרור'" (שוב, המירכאות במקור).
אם נתעלם מהציניות האופיינית, אפשר למצוא במאמרו של אלדד שתי טענות מרכזיות. הטענה הראשונה היא שהתרחישים שפורסמו ערב המלחמה היו מוגזמים, והטענה השנייה היא שהם היו מגמתיים.
אלדד טוען כי התרחישים חטאו בהערכת יתר של יכולות חיזבאללה, והראיה היא שהם התריעו בין השאר מפני שיגור של אלפי רקטות ביום מתוך ארסנל של 150 אלף רקטות, בעוד בפועל מדובר רק בשיגור של מאות בלבד.
התרחישים העריכו כי ירי מסיבי זה יפגע בתשתיות של ישראל, ומכאן - ברציפות התפקודית של המשק, וכל זה לא קרה. כמנהגו הדביק אלדד למציגי התרחישים את התואר המפוקפק של "מפיצי תרחישי התבהלה", וקבע: "רואי השחורות התבדו".
בשל קוצר היריעה לא אפרט כאן את חשיבות המחקר שבוצע במכון שבראשותי לפני המלחמה, אולם אביא מספר קצר של ציטוטים. כך בסעיף 39 של הדוח: "חמאס וחיזבאללה, בניגוד לארגונים הצבאיים המסורתיים, נערכים בהיגיון שמצמצם את זמן ההכנות לפעולה. חלק ניכר מהכוחות מבוססים על בני המקום (גדוד שג'אעייה או ג'באליה, לדוגמה, מבוססים על בני השכונה, משורות הלוחמים ועד המג"ד). בצורה זו המעבר משגרה לחירום הוא מהיר ביותר ומותיר לגורמי המודיעין בצה"ל זמן התרעה קצר".
בסעיף 88 נכתב: "הצטרפות איום הפשיטות הקרקעיות על ידי חיזבאללה וחמאס, בהטלת היקף רחב של כוחות קומנדו להתקפות על יישובים ומחנות צה"ל בשטח הישראלי, יצרה ממד מערכתי נוסף המחייב את צה"ל בהיערכות משמעותית למגננה בקווי העימות".
לצערנו, הערכה זו התממשה במלואה ב־7 באוקטובר. הדוח של המכון עסק לא רק בתרחישי האיום, אלא גם בפערים בהיערכות הישראלית לתרחיש. כך למשל, בסעיף 92 נקבע: "בשגרה, פרט לכיתת הכוננות הקיימת כמעט בכל יישוב סְפָר, יתר התושבים אינם חמושים ואינם מאורגנים להגנת היישוב. גם לא קיימת ביישובים תשתית ביצורים מתאימה להגנה אל מול אויב בהתקפה סדורה".
הדוח גם גיבש המלצות לפעולה של ישראל, ובהן בסעיף 93: "יישובי ההגנה המרחבית הם מעין צבא סדיר מקומי. מיקומם הטקטי בשטח הינו חיוני. יש לציידם בנשק חדיש, לאמן את תושביהם למשימתם ולהפוך אותם ליישובים מבוצרים כהלכה". לו רק המלצות אלה היו מתקבלות על ידי מקבלי ההחלטות הישראלים, ייתכן שאסון 7 באוקטובר היה נמנע או לפחות נראה אחרת.
חטא ההיבריס
את התובנות של הדוח הזה הצגנו בפני כמעט כל מקבלי ההחלטות בדרג המדיני, הצבאי והביטחוני בישראל (למעט ראש הממשלה, שלא טרח לזמן את הצוות לפגישה). התגובה של רובם נעה בין הקשבה כנה לבין זלזול מנומס. אולם על פניו לא הצלחנו להניע את בני שיחנו לפעולה, לא הגנתית ולא התקפית. נראה היה שרובם חטאו בחטא ההיבריס.
על רקע ההישגים חסרי התקדים של ישראל מול חיזבאללה בשבועות האחרונים, ועם קריאת ביקורתו של אלדד, נראה כי חלקנו שוב חוטאים בחטא ההיבריס, הדומה מאוד לזה של 6 באוקטובר.
כדאי לזכור כי למרות ההישגים הרבים של ישראל עד כה, אנחנו נמצאים רק בראשיתה של מלחמת הצפון. ואכן אלדד, שמבין את סכנת ההיבריס הנובעת ממאמרו, מוסיף בקול רפה "הביקורת שלי על התחזיות אינה בגדר 'חוכמה בדיעבד', שהרי עדיין איננו יודעים איך זה ייגמר".
יתרה מכך, התרחיש שפורט בדוח של המכון התריע מפני מתקפת פתע של חיזבאללה שתחולל מלחמה רב-זירתית כוללת. אלדד וחבריו לא יכולים לפסול אותו לאור המצב הנוכחי שמשקף בדיוק מצב הפוך, שבו ישראל היא זו שהפתיעה את חיזבאללה במהלכים מקדימים למלחמה.
לא הייתי טורח להתפלמס כאן עם אלדד ועיתונאים אחרים, אלמלא הוא היה מסביר לקוראיו את המניע שלכאורה עמד מאחורי "תרחישי התבהלה". לטענתו, "הם עשו זאת כדי למנוע מישראל להילחם בחיזבאללה, מתוך כוונה להרתיע את מקבלי ההחלטות ולדחוק אותם להגיע ל'הסדרה' הקיימת בדמיונם ושאין לה ביטחונות". הפוך, גוטה, הפוך.
המציאות שונה לחלוטין מהפרשנות של אלדד, ולמעשה היא פשוט הפוכה. את הדוח סוגר הפרק השישי והמסכם, שנכתב בידי צוות מומחים בראשותו של נפתלי גרנות, סגן ראש המוסד לשעבר, וכותרתו: "מלחמת מנע ומתקפה מקדימה נגד חיזבאללה".
משפט הפתיחה של הפרק, שאוחז ב-19 עמודים, מתמצת את תוכני הפרק כולו: "לנוכח האיומים המשמעותיים המתפתחים מצד איראן (גרעין) וחיזבאללה (נשק תלול מסלול ומדויק) ולאור תרחיש העימות למולם, על ישראל לשקול יציאה לפעולה יזומה (מלחמת מנע או מתקפה מקדימה) נגד חיזבאללה, כדי לצמצם משמעותית את האיום חסר התקדים שהולך ומתפתח למול העורף הישראלי".
הדוח של המכון הינו ככל הנראה העבודה הרצינית היחידה שבוצעה בישראל טרם 7 באוקטובר 2023, שבחנה את תרחיש האיום והמליצה למקבלי ההחלטות הישראלים לשקול יציאה למלחמת מנע מול חיזבאללה.
כאשר הצגנו את המסקנה הזו לאחד מראשי מערכת הביטחון באותה עת, הוא קבע כי "אף ראש ממשלה בישראל לא יקבל את ההמלצה שלכם, משום שמי שיקבל אותה ימצא את עצמו מול ועדת כַּהַן". השבתי לו על דבריו אלה כי "ראש ממשלה שלא ישקול את ההמלצה הזו, ימצא את עצמו מול ועדת אגרנט".
לזכותו של אלדד אפשר לומר כי הוא לא יכול היה לדעת זאת, משום שעד כה לא פרסמנו את הפרק השישי והמסכם של הדוח, אולם להבא כדאי אולי שלפני שהוא פורס הערכות מוטעות על דפי העיתון, לפחות ינסה לקבל תגובה טלפונית.
הכותב הוא נשיא אוניברסיטת רייכמן, ומייסד ומנכ"ל לשעבר של המכון למדיניות נגד טרור
[email protected]