יום הכיפורים הוא יום ששמור לישראלים רבים שמבקשים בו מחילה מקרוביהם, בני משפחתם והאנשים בסביבתם. עבור רבים זהו יום אחד, אליו הם מנקזים את כלל בקשות הסליחה שנדרשו לומר במהלך השנה כולה. את הרגעים הקטנים בהם פגעו, לפעמים מבלי לשים לב, את המילים הקשות שאמרו, את המעשים והחוסר במעשים – את כל אלו הם מבקשים לשים מאחור.
אלא שלעתים בקשת הסליחה לא שמורה ליום אחד. לפעמים זה משהו שאתה פותח איתו את העיניים בכל בוקר והדבר האחרון שאתה חושב עליו רגע לפני שהעיניים נעצמות. הרצון לבקש סליחה מלווה אותך במהלך היום כולו, בשיחות הפתוחות ובעיקר בשיחות עם עצמך, במחשבות.
לא כל טקסט נפוח מחשיבות הוא אמת: תשובה לקלמן ליבסקינד | רון קופמן
ההיסטוריה מוכיחה: ארה"ב אומנם מסייעת לישראל אך זה בא בעוכרינו
אין ולו אדם אחד שעובד או מתנדב למען המוחלשים בחברה ולא רואה לנגד עיניו לפני הכל את טובת האדם שמולו, את הרצון לסייע לו, להיות שם בשבילו. ובשנה האחרונה הם הלכו ורבו. אלו שביקשו עזרה היו חלק מהנוף בכל מקום, בכל גיל. ומולם האנשים שרוצים לעזור ומוצאים עצמם מבקשים עוד פעם סליחה שלא הצליחו להיות שם בשביל כולם.
התחושות הללו מלוות אותי בכל יום, ומיומה הראשון של המלחמה הן רק הלכו והתעצמו. כמי שעומד בראש ארגון הומניטרי, פעם אחר פעם אתה מוצא את עצמך בנעליו של מי שבעוד רגע יצטרך להכריע את גורל המקרר של משפחה בעוד משפט שלמה מיני רבים. ולמרות שהוא יודע שעזר ל־18 אלף משפחות בארוחת חג, בלבו נמצאות משפחות נוספות שידו לא הייתה משגת עבורן.
הרגעים האלו שאתה מבקש סליחה על שאתה לא יכול לעזור הם משהו שנמצא בכל דבר שאתה עושה לאורך השנה האחרונה כולה. מדובר במאות הבקשות שהגיעו מדי יום לארגון, אלפי משפחות מפונות שצריכות את הסיוע מיידית, חיילים שהספיקו לארוז רק תיק עם כמה דברים או ילדים שהעולם שלהם כולו נלקח מהם, ואתה רוצה לעזור לכולם. להעניק לכל אחד מהם את המגע האישי, את החיוך, את היד המושטת. ולא לכולם אתה יכול להעניק, מחלק מהם אתה יכול רק לבקש סליחה.
גם אחרי יום הכיפורים, תוך שהארגון נלחם להשיג מספיק סלי מזון בשביל כולם, אני מרגיש את הצורך לבקש פעם נוספת סליחה. סליחה על זה שפעם אחר פעם היינו צריכים להיכנס לנעלי שלמה ולהכריע במשפט הקשה הזה. סליחה אם חס וחלילה לא בחרנו נכון מי צריך לקבל לפני מי, סליחה אם עזרנו למישהו אחד לפני מישהו אחר שהסיוע עבורו היה דחוף יותר.
המחשבות שליוו אותי היו שוב על מי שנשאר מאחור. על אלו שהסיוע שלנו לא הספיק עבורם. גם ברגע הזה אבקש סליחה עמוק בלב, שלמרות העבודה הקשה והעזרה במהלך השנה האחרונה, היו רגעים שלא יכולנו להיות שם בשביל כולם, ומחלק מהם רק יכולנו לבקש באותו הרגע סליחה.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון "פתחון לב"