בעוד שלושה שבועות יתקיימו הבחירות לנשיאות ארצות הברית. למעשה, הצבעה מוקדמת בדואר כבר התחילה בכמה מדינות. כל מדינה קובעת את סדרי הבחירות בשטחה, ולכן הם שונים ממדינה למדינה. 39 מדינות מתוך החמישים, מאפשרות הצבעה מוקדמת בלי תנאים, והיתר מאפשרות אבל דורשות נימוקים. בסקרים, אמרו כ-40% מבעלי זכות ההצבעה שהם מתכוונים להשתמש בחלופה המוקדמת. אם הם יממשו את כוונתם, ישבר שיא של הצבעות בדרך הזו.
יש מדינות שמאפשרות גם הצבעה מוקדמת בקלפיות, והיא תתחיל ב-17 באוקטובר ותמשך עד 2 בנובמבר. בכל מקרה, ספירת הקולות תתחיל רק ב-5 בנובמבר, בתום יום הבחירות. דונלד טראמפ טען שיש הרבה זיופים בהצבעות המוקדמות, אבל לאחרונה, לאחר שראה גידול בהצבעות המוקדמות של הדמוקרטים, קרא לבוחריו להשתמש בזכות הזאת.
התנופה שאפיינה את כניסתה של האריס למרוץ במקום ביידן נבלמה. בסקרים הארציים הפער הקטן שפתחה מול טראמפ נחתך בחצי, מ-4% ל-2%. אבל הוא מסמן רק מגמה כללית. הבחירות תוכרענה בשבע מדינות מתנדנדות: פנסילבניה, ויסקונסין, מישיגן, אריזונה, נבדה, קרוליינה הצפונית וג'ורג'יה.
עד עתה, בכולן נרשם שוויון מתמטי או סטטיסטי. לכן, הבחירות הן צמודות מאד ויתכן שיישארו כך עד הסוף. הסוקרים מתקשים לחשב את מצביעי טראמפ. חלקם, מטעה בכוונה את הסוקרים כי הם בזים להם, וחלקם מתביישים להגיד שהם תומכים בטראמפ. תופעה דומה נחשפה בארץ בקרב מצביעי הליכוד.
האריס הכניסה הרבה תנופה ואנרגיה למערכת הבחירות של הדמוקרטים. אבל אפקט המעבר מביידן אליה, הצלחת הועידה הדמוקרטית שבחרה בה והניצחון שהשיגה על טראמפ בעימות הטלוויזיוני מתפוגגים. הסגן המיועד שלה טים וולז הפסיד בעימות הטלוויזיוני שלו עם הסגן המיועד של טראמפ, ואנס, וטראמפ הגביר את ההתקפות על האריס.
מערכת הבחירות מתחדדת סביב נושאים. הסקרים מעניקים יתרון לטראמפ בתחומי הכלכלה וההגירה, ולהאריס בתחומי ההפלות והאישיות. כלכלה, אינפלציה, יוקר המחיה, שכר ומיסים הם הנושאים הראשונים במעלה שמעניינים כל בוחר, שקודם כל חושב על הכיס שלו. רוב בקרב הבוחרים חושב שטראמפ יעשה עבודה טובה יותר בכלכלה מאשר האריס.
האריס נתקלת בקשיים מול שלוש קבוצות של מצביעים: צעירים, מוסלמים וגברים שחורים. חלק מהצעירים, שבכלל מטריח את עצמו להצביע, הוא רדיקלי שנוטה להעדיף מטעמים אידיאולוגים את מועמדת הירוקים, ד"ר ג'יל סטיין, רופאה יהודייה אנטי-ישראלית. חלק מהצעירים והמוסלמים מסתייגים מהאריס בגלל התמיכה של ביידן ושלה בישראל. הגברים השחורים לא תומכים בכלכלה של האריס ולא מאמינים שתשפר את חיי היום יום שלהם. מטה האריס עושה מאמץ גדול לשכנע מספר גדול של בוחרים מקרב הקבוצות הללו במדינות המתנדנדות לתמוך בה והוא עשוי להיות גורם מכריע.
לעיתים רחוקות, עניני חוץ משפיעים באופן משמעותי על שיקולי הבוחרים, בעיקר בתקופות של מלחמות כושלות, כמו זו שהייתה בויטנאם. בסקרים, היחסים בין ישראל לפלסטינים או המלחמה בעזה ממוקמים במקומות נמוכים בסולם העדיפויות של הבוחרים. אבל מטה האריס מוטרד מאד מהמלחמה באזורנו.
ממשל ביידן מתנגד בכל תוקף למלחמה אזורית נרחבת שיכולה להכריע את האריס. הוא מסכים שעל ישראל להגיב בצורה קשה נגד התקפת הטילים הבליסטיים של איראן על ישראל. אבל הוא מפעיל לחץ כבד על נתניהו להסתפק בתקיפה מדודה על מתקנים צבאיים, בעיקר של משמרות המהפכה, ולהימנע מפגיעה במתקני הנפט והגרעין של איראן. תגובה כזו שתהיה משמעותית דיה אבל שלא תצית מלחמה אזורית מצריכה דיוק של מנתח מוח.
יש הרבה מחאה בבחירות הנוכחיות, בדומה למערכות שהתקיימו בשנים האחרונות. בוחרים מצביעים יותר נגד מאשר בעד. אם הם מתעבים את האריס הם יצביעו עבור טראמפ ולהיפך, או יישארו בבית. עדיין לא ברור האם החברה האמריקנית מוכנה לנשיאה, בעיקר בעידן של קיטוב פוליטי קיצוני, ובעיקר לכזו שהיא שחורה מצד אביה, מהגר מג'מייקה, ואסיאתית מצד אמא, מהגרת מהודו, ועוד נשואה ליהודי.
התיקו בסקרים מוביל לשלוש אפשרויות: תיקו גם בגוף הבוחר של נשיא, ניצחון ברוב קטן או ניצחון סוחף. אם טראמפ והאריס יזכו באותו מספר של נציגים לגוף הבוחר (269), לפי החוקה האמריקנית, בית הנבחרים בוחר את הנשיא. זה קרה רק פעם אחת בהיסטוריה האמריקנית, במערכת הבחירות הרביעית שהתקיימה ב-1800, כאשר תומס ג'פרסון קיבל מספר נציגים שווה לזה של יריבו. בית הנבחרים נאלץ להצביע לא פחות מ-36 פעמים עד שהכריע לטובת ג'פרסון. בבחירות השנה יבחר גם קונגרס חדש והשליטה בבית הנבחרים עשויה להיות חשובה מתמיד.
אם אחד המועמדים ינצח ברוב ברור של המדינות המתנדנדות, אזי הניצחון יהיה סוחף. ניצחון זעיר של האריס, עלול להצית התנגשות אלימה מצד תומכי טראמפ, שכבר מזהירים מזיופים, וספק רב אם יהיו מוכנים לקבל הפסד. כדי שתופעה כזו תמנע, לטובת החברה האמריקנית וישראל כדאי שהניצחון יהיה בפער כזה שלא ניתן יהיה לערער עליו.
פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.