שופט בית המשפט העליון של ארה"ב ת'ורגוד מרשל כתב באחד מפסקי הדין שעסקו בפרקטיקות של הפרדה בין נשים לגברים כי "שלט שאומר 'גברים בלבד' נראה שונה מאוד על דלת שירותים מאשר דלת של בית משפט". ואכן, הפרדה מגדרית בבית כנסת שונה מאוד מהפרדה בין נשים לגברים הנעשית ברשות הרבים, כגון באוטובוסים, במופעים ציבוריים או בכיכר העיר.
ימים ספורים בטרם יום הכיפורים נתן בית המשפט העליון פסק דין ללא נימוקים, שיינתנו בהמשך, בעתירה של ארגון ראש יהודי, שביקש לקיים תפילה בהפרדה בכיכר דיזנגוף. עיריית תל אביב התנגדה, ולבסוף, לאחר שניסיונות הפשרה לא צלחו, הורו שלושת השופטים לעיריית תל אביב לאפשר קיומה של תפילה פומבית בערב יום הכיפורים עם הפרדה מגדרית - אך לא בכיכר דיזנגוף אלא בגן מאיר בתל אביב.
"מובהר כי המערערים יהיו רשאים לקיים את התפילה על פי המסורת הדתית המקובלת עליהם", כתבו השופטים בפסק הדין, "וכי לשם כך יהיו רשאים להקים את האמצעים הנדרשים לקיום התפילות באופן האמור, לרבות מחיצה בעבור אותם מתפללים המבקשים לקיים את התפילה בהפרדה בין גברים לנשים". לבסוף הודיע ארגון ראש יהודי כי "אף שבית המשפט פסק לטובתנו, ובעקבות חשש מפרובוקציות – ראש יהודי יקיים את תפילות יום כיפור בבית כנסת, ולא בגן מאיר".
פסק הדין של בית המשפט הפתיע רבים, בייחוד נוכח העובדה שאך לפני שנה פסק בית המשפט העליון באותו עניין ממש, כי הוא לא מתערב בהחלטתה של עיריית תל אביב לאסור תפילה בהפרדה מגדרית בכיכר דיזנגוף. בפסק הדין בשנה שעברה כתב השופט יצחק עמית כי "ברירת המחדל היא איסור הפרדה מגדרית במרחב הציבורי, ואין כמו כיכר דיזינגוף להמחיש מרחב ציבורי מהו. ככלל, הפרדה מגדרית במרחב הציבורי מתקשרת בתודעה לאיסור הפליה, לפגיעה בשוויון ולהדרת נשים".
השופטים הוסיפו וציינו כי "המונח 'הדרת נשים' עניינו בהפליה גורפת על בסיס מין, אשר המאפיין המרכזי שלה הוא דחיקת רגליהן של נשים בשל עצם היותן נשים – מן האפשרות לקבל שירותים ציבוריים, לקחת חלק בפעילות ציבורית, או לשהות במרחב הציבורי", ופסקו: "לא דין מחיצה בבית כנסת למחיצה ברשות הרבים".
הפרדה במסלולי הלימוד
צריך לומר את האמת, קשה להסביר את הפער בין הפסיקה הנוכחית של בית המשפט העליון לבין הפסיקה משנה שעברה. יתרה מכך, הפסיקה הנוכחית, שמתירה הפרדה מגדרית ברשות הרבים, סוטה מהלכות מושרשות של בית המשפט העליון שאסרו הפרדה מגדרית במרחב הציבורי. נקבע בהלכות רבות כי "ההפרדה משדרת עלבון, מקבעת תחושת נחיתות חברתית ועשויה להשריש ולהנציח הפליית נשים. לא יכול להיות עוד חולק שמדיניות של 'נפרד אבל שווה' היא ככלל מדיניות מפלה ומשפילה".
על כן, יהיה מעניין לקרוא כיצד ינמקו השופטים את פסק דינם. ייתכן שבית המשפט ייתלה בפסיקה בפרשת מסלולי הלימוד הנפרדים לחרדים באקדמיה, שבה בית המשפט התיר את ההפרדה המגדרית בתוך הכיתות – אך לא במרחב הציבורי של הקמפוסים. השופטים ימצאו נתיב ליישב בין ההלכות ולקבוע כי בקשה לקיים תפילה חד־פעמית ביום הקדוש ביותר בשנה לעם היהודי היא הפרה מידתית של הזכות לשוויון, נוכח הצורך להתחשב ברגשות הדת של הציבור האורתודוקסי.
אני סבור שמדובר בפסק דין נכון, כל עוד הוא יגודר לנסיבות המיוחדות של יום הכיפורים. הרי אם קהילה רפורמית הייתה מבקשת לקיים תפילה בכיכר העיר בהתאם למנהג הקהילה, עיריית תל אביב הייתה מתירה זאת, ואילו העירייה דוחה את הבקשה של הקהילה האורתודוקסית. על כן, נתיב הפשרה והמידתיות שמאפשר הכלה וסובלנות - הוא הדרך הנכונה, בוודאי בימים קשים אלו למדינת ישראל.