יום שבת. רגע לפני עוד שבוע קצר, והפעם במתכונת מבורכת של חצאי ימים בעבודה. למה לא בעצם. תכננתי לדבר איכשהו על ההישג האדיר של חיסול סינוואר (ברמת הריקאפ, מבלי להיכנס להיסטוריה של הארכי טרוריסט המתועב הזה, בעיקר כי יש ישויות ביטחוניות שבאמת מכירות את ציר הזמן של הנבל הנ"ל), ולהזכיר שההישג החשוב ביותר הוא החזרת 101 החטופים והחטופות. שרק אז נשמח באמת, מכל הלב, ונתחיל להילחם על הפיכת המדינה הזו למשאת נפשנו. הפעם עם הקובץ כמו שמטיבים אומרים.
לדאבוני, לדאבוננו, המציאות הטופחת על פנינו בקצב מסחרר הביאה עמה סוגיה הרבה יותר חשובה וקריטית, מדאיגה אפילו, שמשום מה כל פעם חוזרת אל המרקע כאילו אף אחד מעולם לא הזכיר את הרעה החולה הזו. נכון, מדובר בשמועות שעפות כאן ללא שום בקרה או התחשבות.
הגל התורן החל אתמול. פה ושם התלחששויות בקבוצות וואטסאפ ששמת בארכיון, שמגיעות מאוחר יותר גם להודעות שנמצאות ברשימת אנשי הקשר הרגילה. יש משהו מתחת לפני השטח, והוא קשור לחילוץ חטופים בחיים. בין היתר השתרבב לטקסטים שמה של לירי אלבג, תצפיתנית ממוצב נחל עוז שנמצאת בשבי חמאס כבר יותר משנה לצד חברותיה נעמה לוי, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ואגם ברגר. חמש בנות שנכנסנו לי, ולנו, ללב, חמש בנות שהיו צריכות לגעת בקיר עכשיו (אק"א להגיע למחצית השירות) ולחלום על הטיול שאחרי צבא.
תחשבו מה בשורה כזאת עושה למשפחה. להוריה המסורים והיקרים אלי ושירה, שכבר יותר משנה נאבקים על החזרת בתם מתופת החמאס, אחרי שמדינת ישראל הבטיחה לשמור עליה ועל כל החיילים והאזרחים בידיים טובות. תחשבו מה זה עושה לאחיות של לירי, שראו אותה בפעם האחרונה באזור חגי תשרי הקודמים. לחברות של לירי, לחברים, לכל אלה שמקיפים את כל החטופים והחטופות שעדיין שם בתנאים איומים.
כבר כתבתי את המילים הללו בעבר, אבל כנראה שיש מי שבוחרים להתעלם, אם בשם ה'להיות ראשון בחבורה שיודע' או סתם לעשות פורווארד ללא תקנה. אני יודעת שרוב רובם של המפיצים לא עושים את זה מרוע, אין לי ספק בכך. אני בטוחה שהם רק רוצים לתת לכולנו עוד אוויר לנשימה. זה עושה את ההפך. בטח לכל אלה שמחכים ליד הדלת וחייבים את יקיריהם בבית.
חיים שלמים יכולים להיהרס בשנייה. לבבות עלולים להישבר במחי יד. אין אחד במדינה שלא מייחל לשובם של החטופים, בוודאי במבצע צבאי הרואי כמו האחרון שגרם לנו לבכות מאושר במשך חצי יממה. שובם של כולם הוא הדבר היחיד שיצליח להחזיר את חיינו לאיזשהו מסלול. הדברים ברורים. אבל אל תתנו יד לשמועות. אל תקחו חלק מפעולה שתסב, בוודאות, כל כך הרבה נזק. תתפללו, תחבקו את המשפחות, תתמכו בכל מי שנלחם על חיי אהוביו. אל תפיצו. דמיינו מה היה קורה אילו בצד השני של מכשיר הטלפון, זה שחייו קמים ונופלים כתלות בכל רסיס מידע, הייתם אתם.