חיסול סינוואר הוא קודם כל צדק היסטורי ומוסרי. האיש שייזכר כאחד מגדולי הצוררים של העם היהודי ומדינת ישראל, והוא היה חייב לסיים את חייו במלחמה הזאת. 

עכשיו הגיעה העת לפעול מהר. לתרגם מיידית את ההישג הענק למינוף הסיטואציה: לא פחות משחרור כל החטופים, לצד הקרסה סופית של חמאס והודאה שלו בתבוסתו. את המדיניות הזו יש לפרסם כדי שהעולם יבין שפנינו לשלום ושאפשר להפסיק את הסבל בעזה – אבל רק אם יחול שינוי אמיתי.

מחאה בעד עסקת חטופים (צילום: אבשלום ששוני)
מחאה בעד עסקת חטופים (צילום: אבשלום ששוני)

וכך יכולה להיראות תוכנית כזאת:
א. צריך לתת מספר מוגבל של ימים לראשי חמאס כדי שיעבירו את כל 101 החטופים לידי ישראל, יכריזו על כניעה וידרשו מכל מי שחמוש להסגיר את עצמו ואת נשקו. בתמורה, הם יקבלו חנינה ויוגלו עד סוף חייהם.

ב. היות שהסיכויים לכך נמוכים, צריך במקביל להכריז שכל אדם בעזה שיביא לידי ישראל חטוף או חטופה, יקבל בתמורה סכום נאה, חנינה ואת הזכות לבקש שחרור של שני אסירים פלסטינים שהוא חפץ ביקרם.

ג. בנוסף יש להכריז על כך שכל חמוש יוכל להסגיר את עצמו ואת הנשק שבידיו, לזכות בחנינה ולהיות מוגלֶה. 

האסיפה הכללית של האו''ם (צילום: Timothy A. Clary/Pool via REUTERS)
האסיפה הכללית של האו''ם (צילום: Timothy A. Clary/Pool via REUTERS)


ד. ישראל תפתח ב"בליץ" דיפלומטי והסברתי, שיבהיר כי ברגע שבו כל החטופים יהיו בידינו, המדינה תאפשר את תחילת שיקום הרצועה מבחינה אזרחית באמצעות כוחות פלסטינים טכנוקרטים, האמריקאים, המצרים, הירדנים ומדינות המפרץ. לצד זה ישראל תבהיר שהאחריות הביטחונית נשארת בידיה בשנתיים הקרובות לפחות, לרבות השליטה בציר פילדלפי וחופש פעולה מוחלט נגד חמושים. ישראל גם תפעל בתיאום עם מצרים לפירוז מוחלט של הרצועה.

ה. התהליך האזרחי יכלול דה רדיקליזציה ברצועת עזה: שינויים בספרי הלימוד, בניית מוסדות ניהול מקצועיים, הקמת ממשלת מומחים, הוצאת אונר״א ויצירת גוף סיוע חדש ומפוקח במקומו, מציאה ומאסר של כל המעורבים בשלטון ובמשטר חמאס והתניית שחרורם בהתחייבות על כך שהם לעולם לא ישרתו משטר טרור בשנית, לא יפעלו לחיסול מדינת ישראל ויכירו בקיומה בפומבי.

כתובת גיר בבית ספר בג׳באליה המשבחת את ה־7 באוקטובר (צילום: דובר צה''ל)
כתובת גיר בבית ספר בג׳באליה המשבחת את ה־7 באוקטובר (צילום: דובר צה''ל)


ו. ישראל תסכים להעביר את השליטה ברצועת עזה באופן מלא לידי שלטון מקומי בתום שנתיים, רק אם אותו שלטון יכיר בקיומה של מדינת ישראל, עזה תהיה מפורזת, תהיה נוכחות ישראלית מפקחת בציר פילדלפי והקהילה הבינלאומית תכיר בזכותה של ישראל לפעול ברצועה בחופשיות מלאה. בנוסף, יהיה אזור חיץ של כמה מאות מטרים סמוך לגדר ההפרדה.

אני מניח שיש האומרים שאלו תנאים בלתי ניתנים להשגה. ייתכן שכן וייתכן שלא, אבל אחת ולתמיד, כך נהיה ברורים, לעצמנו ולעולם, בעניין הדרך שאנחנו מובילים ובעניין מה שאנחנו מבקשים להשיג: ביטחון למדינת ישראל ושינוי המשוואה במזרח התיכון לקראת עתיד טוב יותר. על ישראל לפעול עכשיו, מתוך אמונה שלמה בכוחה לא רק להילחם, אלא גם לבנות עתיד חדש. עתיד שבו הביטחון והשגשוג הם נחלתם של כל תושבי האזור, יהודים וערבים כאחד, ועתיד שבו אף ישראלי לא נותר מאחור בעזה. 

הכותב הוא היסטוריון ויו"ר תנועת "הרבעון הרביעי"