במהלך מלחמת "חרבות ברזל" חזרה ישראל ל"סיכולים הממוקדים", דפ"ן (דרך פעולה נבחרת) שהוזנחה משיקולים שונים ולא תמיד מובנים במערכה נגד חמאס.
יעדי המלחמה הוגדרו על ידי הדרג המדיני כמיטוט שלטון חמאס בעזה, חיסול יכולותיו "הצבאיות" והחזרת כל החטופים - החיים והמתים.
צה"ל, בהוראת הדרג המדיני, העמיק את השתלטותו על רצועת עזה ובניגוד ללחצים מבית, ובעיקר מחוץ, כבש את רפיח והשתלט על ציר פילדלפי - ובכך לכד את שארית הנהגת החמאס בתא שטח מצומצם והביא בפועל לחיסולו האקראי של סינוואר.
הסיכולים הממוקדים במהלך "חרבות ברזל" התאפיינו בסימון מטרה נבחרת על בסיס מודיעין וחיסולה באמצעי יירוט מגוונים. להבדיל מסיכול ממוקד מתוכנן, חיסולו של סינוואר היה מזדמן. כוחות סדירים של חי"ר ושריון מאוגדת עזה עשו את העבודה במהלך פעילות בשכונת תל־סולטן שברפיח.
לא אחדש דבר בקביעה שלחיסולו של סינוואר מתווספים ערכים נוספים - מורליים ומבצעיים - מעבר לקיפוד ראשו של ארגון טרור מפלצתי.
סינוואר גילם באישיותו את הג'יהאד הפונדמנטליסטי חסר הפשרות, שאותו תרגם לבניין כוח והפעלתו במלחמה שהכריז על ישראל. תחת אפה של ישראל הלך והתגבש צבא מאומן (בעיקר על ידי האיראנים), ממומן (בעיקר על ידי הקטארים), ובראשו יחידת עילית עתירת ניסיון קרבי – הנוח'בה.
אסון שואת העוטף ב־7 באוקטובר הביא לידי ביטוי את הכוונות והיכולות של חמאס, והאירוע רשום על שמו של סינוואר, כפי שהמחדל הזה רשום בטאבו על שמם של ראשי מערכת הביטחון הישראלית.
חיסולו של סינוואר יצר מצב חדש המהווה הזדמנות להשגת מטרות המלחמה. השאלה העיקרית שכעת עומדת על הפרק היא האם חמאס, על הנהגתו המדינית ומה שנותר מהנהגתו הצבאית, יתמיד בעיקרון העמידה מול האויב בכל מחיר תוך שימוש בחטופים כ"תעודת ביטוח" המכסה סיכון של חיסול טוטאלי – או יעבור למוד רציונלי מול המחיר הכבד שנגבה ממנו ויבקש לחתום על הסכם להחזרת כל החטופים תמורת חיי מחבלי החמאס הנותרים, ובהמשך סיוע ישראלי לשיקום אזרחי עזה.
הימים הקרובים יגידו.
הכותב הוא חבר בוועד המנהל של מבטחי ישראל - פורום מפקדים לאומי