תכף מתחיל המשחק הזה בין מילים ומעשים. אפשר שהוא כבר פה. אולי, אולי כבר התחיל. מכל עבר ישמעו דברי צער וכאב, נכונים וכנים, על נפילתו בקרב של אל״מ אחסאן דקסה, מפקד חטיבת השריון 401. דקסה הוא החלל ה 12 מבין בני העדה הדרוזית שנפלו במלחמת ״חרבות ברזל״. גיבור.
רמטכ''ל איראן כבר הכין את צבאו: "המשטר הציוני יתקל בתגובה נחרצת"
אל״ם אחסן דקסה הובא למנוחות: "התייצב כדי להילחם למען מטרה נעלה"
בכל פעם, בצדק, מספידים רבים את החללים בני העדה הדרוזית ומצביעים על תרומתם הייחודית לכוחות הביטחון. הדרוזים משרתים בצה״ל בשירות חובה, אחוזי השרות שלהם גבוהים מאוד.
הם מרבים להתנדב ליחידות שדה וגם ממשיכים לשירות קבע. הם חיילים מעולים, בעלי מוטיבציה ובפועל כל יחידות צה״ל כבר פתוחות לפניהם. נוסף על כך נמצא דרוזים רבים גם במשטרת ישראל במיוחד במג״ב, בשירות בתי הסוהר, וגם במוסדות ביטחוניים אחרים. אין חולק על תרומתם, אין חולק על נאמנותם.
ולמה אני מדגיש כל זאת? כי בני העדה הדרוזית, ובראשם מנהיגיהם מקישים כל העת על דלתה של החברה הישראלית ומבקשים, פתחו בבקשה, אנחנו רוצים להיכנס פנימה.
האמת, הם כבר היו שם, במגבלות מסוימות, צריך לציין, אבל אז הגיע חוק הלאום וזרק אותם החוצה. חוק הלאום, שלכאורה ״רק״ ביסס את מעמדה של ישראל כמדינה יהודית, הדיר ממנה את אזרחיה הלא יהודים כולל כמובן, אזרחיה הדרוזים.
החוק מתייחס לישראל כמדינה יהודית ונמנע מלהתייחס ל״רגל השניה״ באופיה היחודי של מדינת ישראל, ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ומשום כך, משום ההגדרה הכפולה הזאת, על ישראל לכבד גם את המיעוטים החיים בתוכה ולהעניק להם שוויון. דמוקרטיה נמדדת ביחסה למיעוט החי בתוכה.
הדרוזים, סך הכל כ 150,000 איש, נפלו בקטגוריית ה״לא יהודים״. ובאותה עת בדיוק הם ספגו ביקורת גם מצד ערביי ישראל. אלה הביטו בהם וגיחכו, הנה אתם משרתים בצה״ל ממלאים לכאורה את חובותיכם לחברה הישראלית, אבל בסופו של דבר אתם בצד שלנו, מקופחים תמיד.
את חוק הלאום חוקקה ממשלה בראשות הליכוד. טוב. זה לא מפתיע. זה מה שהיה פה כבר 15 שנה להוציא תקופת ״שינוי״ קצרה. הליכוד ותומכיו מהימין לא שעו לאזהרות, התעלמו מן הפניות הרבות אליהם, הן של מומחים משפטיים, שהצביעו על שינוי אופי המדינה, והן של נציגי עדות המיעוטים ובראשם הדרוזים.
אפשר לומר שהערבים אזרחי מישראל ״השתמשו״ בדרוזים שכן הכירו את הרגישות המיוחדת של הישראלים לדרוזים. אבל החוק הדורסני הזה עבר, וגרם, כצפוי, לישראל נזקים מבית ומחוץ.
עתה, כאשר מתנהלת מלחמת ״חרבות ברזל״ במלא עוזה והחיילים הדרוזים מקריבים חייהם בגבורה אין קץ למען המדינה שלהם, שלנו, ללא מרכאות וללא סימני שאלה, חזר חוק הלאום לשולחן הדיונים.
בכל פעם כאשר נופלים בני העדה, מודיעים שרים וחברי כנסת כי בדעתם לתקן החוק הזה על מנת למנוע את קיפוח העדה ובמילים אחרות להחיל עליהם שוויון, כמו חבריהם הישראלים. אבל הדבר לא נעשה. עוברים ימי האבל, החדשות תוכפות והולכות, בעת הזו בוודאי, ועוברים לסדר. מנהיגי העדה ובראשם השייך טאריף עוד מנסים, אבל הזמן עושה את שלו עד להרוג הבא.
למה הדבר לא נעשה? הסיבה ברורה, חוק הלאום לקוי מיסודו, אי אפשר ואסור אפילו לתקנו רק כדי שיחול על בני העדה הדרוזית, בכך הוא רק יחזק את המציאות המעוותת בלאו הכי. את החוק צריך להחיל על כלל אזרחי ישראל, כך גם יחול גם על גיבורי העדה הדרוזית.
תיקונו של החוק בדרך זו או אחרת, או חקיקה של חוק חדש המיועד רק לבני העדה הדרוזית (והצ׳רקסית) הוא בחינת להוסיף ״חטא על פשע״. חוק כזה רק יפצל שוב את החברה הישראלית, עוד שבט קטן, במדינה מרובת שבטים שמצטיינת במיגון של דעות, אמונות, דתות והשקפות עולם.
לאחרונה נעשה עוד ניסיון, להקים ועדה מיוחדת, שתסייע לפתרונות דיור לבני העדה וכן שתנטרל את חוק קמיניץ לגבי יוצאי צבא ומערכות ביטחוניות אחרות. הוועדה עדיין לא הוקמה והלחץ גובר, אבל גם פתרון זה הוא בבחינת ״פלסטר״, הוא לא יפתור את בעיית היסוד של היעדר שוויון וחוששני כי בסוף גם יפול בבג״צ, שכן מתוך רצון לטפל בקיפוח אחד מייצרים קיפוח חדש.
נשארנו עם דרך אחת ויחידה, לחזור למגילת העצמאות, לשוב למסמך הראשון והחשוב ביותר בתולדות המדינה. החוק שמגדיר באומץ לב את מהותה של מדינת היהודים. האבות המכוננים הבינו כי שוויון הוא יסוד מוסד בדמוקרטיה ולכן קבעו במפורש כי ישראל ״תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין״. כך פשוט, חד וחלק. רוצים לסייע לדרוזים, אחינו באש ובמים, לכו בדרך המלך ותקנו את חוק הלאום, לכוווולם.
ד״ר נחמן שי הוא דיקן המכון ללימודי יהדות בירושלים, לשעבר שר התפוצות ודובר צה״ל לשעבר.