צמד דיפלומטים ישבו להם בחדרים מלאי עשן בלונדון ובפריז בזמן מלחמת העולם הראשונה ושרטטו קווים על מפות של האימפריה העות'מאנית. נציג בריטניה מארק סייקס ופרנסואה ז'ורז'־פיקו הצרפתי לא היו קרטוגרפים ידועים וגם לא מומחים גדולים למזרח התיכון, אבל המפה החשאית שעליה חתמו ב־1916, יחד עם כמה הסכמים בשנים שלאחר מכן, יצרו במידה רבה את הבלגן הנוראי של המזרח התיכון כיום.
האזור חוּלק למדינות חסות בריטיות וצרפתיות ללא דאגה יתרה למציאות בשטח – הקהילות הדתיות והקבוצות האתניות שעליהן שלטו העות'מאנים - ונוצרו מדינות פיקטיביות. כך נוצרה עיראק, שילוב של סונים, שיעים וכורדים ששונאים זה את זה, ולכן ישנה סוריה, עוד פייק־מדינה, שקרסה לאחרונה במלחמת אזרחים. בתחבולות הוקמה ירדן, כפיצוי לשבט שלא קיבל את סעודיה.
יש כמה יוצאים מהכלל. מצרים היא ציוויליזציה שתמיד פרחה בדלתת הנילוס. איראן גם. פרס היא עתיקה כמו התנ"ך. ישראל, למרות הסיבוכים של גלות היהודים וחזרתם השנויה במחלוקת, היא דבר אמיתי, ולבנון הנוצרית הייתה יכולה להיות משהו כזה גם כן.
המרונים, קבוצה אתנית־דתית עם שורשים בקהילות הפיניקיות ובהתייוונות של הלבנט, נפלו בצד הצרפתי של קו סייקס־פיקו. הוצעה להם מדינונת באזור הר הלבנון, אבל המנהיגות העדיפה "לבנון גדולה", שתכלול את הבקעה, טריפולי והדרום. בחמדנות ובטיפשות הם שכנעו את הצרפתים להגדיר להם את השטח, שברבות הימים זכה לרוב מוסלמי. תקוות הנוצרים הייתה שעושר יחסי, השכלה, קשרים עם אירופה וחוקה מוטה לטובתם יאפשרו להם לשמר שליטה.
למשך כמה עשרות שנים לבנון שגשגה כמקום מגניב שמשך תיירים אירופים אל החופים והשדרות של "פריז של המזרח התיכון". אבל הנוצרים איבדו את הרוב, מאזן הכוחות העדין החל להתערער, והאוכלוסייה המוסלמית הפכה בהדרגה לממורמרת. בעזרתם האדיבה של הפלסטינים, פרצה מלחמת אזרחים ב־1975, שנמשכה 15 שנה. נוצרים רבים היגרו, בהיותם האוכלוסייה הניידת יותר, ואלו שנותרו מהווים כרבע מהאוכלוסייה. המאזן הדמוגרפי השתנה פעם נוספת, כאשר יותר ממיליון פליטים מוסלמים ממלחמת האזרחים בסוריה הגיעו לאחרונה.
הקבוצה הגדולה ביותר היא השיעים, עם אולי 40% מהאוכלוסייה. הם הולידו, בשיתוף איראן, את המיליציה חיזבאללה, שהשתלטה על חלק גדול מהמדינה. מדי פעם כנופיה זו מציתה מלחמה עם ישראל, כי זה מה שעושים רדיקלים מוסלמים בשירות איראן. כולם יודעים שהמצב מטורף, אבל איכשהו זה נמשך.
החלטת מועצת הביטחון 1559 מ־2004 קוראת ל"פירוק כל המיליציות הלבנוניות והלא־לבנוניות" ול"כיבוד קפדני של הריבונות" של לבנון. שנתיים לאחר מכן החלטה 1701 אישררה זאת ודרשה "פירוק כל הקבוצות החמושות בלבנון", כך שלא יהיו "נשק או סמכות בלבנון מלבד זה של מדינת לבנון".
לבנון לא הצליחה ליישם זאת, מכיוון שחיזבאללה כבר מאפיל על הצבא הלאומי בשל מימון, חימוש ואימונים של איראן, כולל רקטות מונחות שמטרתן היחידה היא להגיע לערי ישראל (או אם צריך, לאירופה).
הסיפור שחיזבאללה מוכר לאידיוטים הוא שמדובר ב"תנועת התנגדות" המגינה על לבנון מישראל, אף שלישראל אין דרישות מלבנון זולת שקט. ישראל אומנם שלטה ב"אזור ביטחון" בדרום לבנון ברוחב של כמה קילומטרים עד שנת 2000, אבל היא הימרה ונסוגה. חיזבאללה חזר לגבול והחל בחפירת מנהרות שדרכן קיווה לפלוש לישראל. מטרת חיזבאללה האמיתית היא לאפשר לאיראן לשלוט בשטח על גבול ישראל, שממנו ניתן להרתיע אותה מלהפציץ, נניח, את מעבדות ומפעלי הגרעין האיראניים.
לחשב מחדש
חיזבאללה תוקף את ישראל מאז 8 באוקטובר 2023, יום לאחר הטבח של חמאס – ולפני שישראל פלשה לעזה. אחרי שנה שבה 60 אלף ישראלים נאלצו לברוח מבתיהם, ברור שבישראל אזלה הסבלנות – ובצדק אזלה, גם אם ראש הממשלה הוא בנימין נתניהו הנכלולי. אך במקום למחוא כפיים, באירופה ובמקומות אחרים מבכים את "ההסלמה". האם מישהו מהם היה סובל שנה של רקטות, או את חיזבאללה על גבולותיו? הצביעות מדהימה גם עבור מי שלא נולד אתמול.
כידוע, בשבועות האחרונים ישראל חיסלה את שדרת הפיקוד של חיזבאללה, גרעה מהאיום הרקטי, וכעת חיילים עוברים מבית לבית בדרום לבנון כדי לנקות קן צרעות שכן ברא השטן. מי מאושר מזה? רוב הלבנונים. עד לפני כמה שנים ניהלתי את הכיסוי של AP מלבנון, ועד היום אני בקשר עם רבים שם, בעיקר גולים. הם פוחדים להתבטא פומבית, גם הם לא רוצים להיות בני ערובה של מאפיה ג'יהאדיסטית שהיא שלוחה של איראן.
אולי תהיה להם בקרוב הזדמנות להחזיר לעצמם את המדינה. אם חיזבאללה ייחלש מספיק, תיתכן הזדמנות ייחודית עבור לבנון לבקש מהמערב ומהעולם הערבי כל עזרה שתידרש ליישום החלטות מועצת הביטחון. זה יהיה הזמן למנות נשיא (שאין כבר שנתיים בגלל חיזבאללה), להעביר את הנציגות הפוליטית השיעית מחיזבאללה לקבוצת אמל המקומית, שאינה תלויה באיראן, וליזום הליך חוקתי חדש.
צרפת והאיחוד האירופי יתבקשו להקים קרנות שיקום, וגם ערביי מדינות המפרץ צריכים לתרום. סעודיה מעכבת כבר היום סיוע במיליארדים, שוב בגלל חיזבאללה. אולי מעל הכל, חשוב להבהיר לאיראן שהשפעתה אינה רצויה בלבנון, ושכל הפרה תתקבל כמעשה מלחמה. זה כרוך בסיכון מסוים מצד הקהילה הבינלאומית שמאסה במזרח התיכון, אך מדובר במהלך מחושב מול משטר איראני חלש שעמו מתעב אותו, ושעשוי בהחלט להתמוטט.
אם כל זה ייכשל, אולי יגיע הזמן לחשב מחדש את המצב בלבנון. לו הייתי לבנוני־נוצרי, הייתי מעריך שהניסוי במדינה רב־אתנית שיש לה כיום רוב מוסלמי אולי בכל זאת הפיך. הייתי חושב לתקן את הטעות מהמאה הקודמת על ידי חלוקה מחדש והקמת מדינה נוצרית קטנה בחלקים מביירות והר הלבנון, עד ג'וניה וביבלוס. תרחיש זה מעלה כמובן שאלות לגבי שאר שטחי לבנון, עם האוכלוסיות המוסלמיות המשמעותיות, וגם לגבי ההגנה על המדינה הנוצרית. ויהיו תשובות.
מדינה כזו עשויה לתפקד בתחילה כחלק מקונפדרציה, אבל גם עשויה לחלום על עצמאות. אולי בברית עם ישראל או מדינות מערביות, כאשר האזורים הלא־נוצרים יתמזגו בסופו של דבר עם סוריה שלאחר המלחמה או עם מדינה רב־אתנית עתידית שתהיה באזור. אבל לבנון הקטנה תהיה הומוגנית הרבה יותר מבחינה אתנית, לא נלחמת עם ישראל, מחזירה לעצמה את התרבות הכמו־אירופית שלה ומשוחררת מהשטויות הג'יהאדיסטיות.
תהיה זו דרמה גיאופוליטית שתדגיש שטעויות אפשר גם לתקן, ותשדר לקחים חשובים: מדינות רב־תרבותיות דורשות אוכלוסייה המאמצת רב־תרבותיות, וזה נדיר. שאיפות טריטוריאליות לא רציונליות, כמו אלו שהולידו את "לבנון הגדולה", יכולות להוביל לאסון גדול. כן, כן: אני מדבר אלייך, "ארץ ישראל השלמה".
הכותב היה העורך הראשי של סוכנות הידיעות AP באירופה, אפריקה והמזרח התיכון (כולל המשרד באיראן) ויו"ר התאחדות העיתונות הזרה בירושלים. כמו כן, הוא מחברם של שני ספרים על ישראל.