בימים שבין כסה לעשור, בימי חג הסוכות שלאחריהם, ובמיוחד בעת קריאת ספר קהלת - עולות המחשבות. לאור ההתפתחויות הביטחוניות האחרונות יש מקום לחשבון נפש מיוחד לפרשני הדור - ה"לשעברים" וה"עכשוויים". חשבון נפש, כי הם טעו בגדול בהערכותיהם, שנאמרו בחזות רצינית ובביטחון מופגן, כאילו כל החוכמה בידיהם ובראשם.
הארה ראשונה: בספר קהלת מציב לנו שלמה המלך אתגר מחשבתי עצום. חרף הערך העליון של שכר ועונש בתורת ישראל - שבו המיטיב לעשות, יזכה בשכר לפועלו, והמרע לעשות, ייענש על מעשיו - אומר שלמה המלך כי "הבל הבלים הכל הבל". שלמה המלך מוסיף (בחוסר צניעות מסוימת) כי בזכות ניסיונו וחוכמתו הוא יודע לספר על הרבה מקרים שבהם צדיק ורע לו, ורשע וטוב לו.
בסופו של הספר יש רמיזה לפתרון הסוגיה בכך שעולמנו מורכב מכמה שכבות של הוויה וחשיבה. השכבה של העולם הגשמי, שהיא משהו שבו אנחנו חיים וחושבים, ושכבה שבה יש מחשבה אלוקית עם "תוכנית ארוכת טווח", ובה גם יש פתרון להקשרים הנשמעים לא נכונים בעולם הרגיל. למה הדבר דומה? לבית עם תקרה צפה. בבית יש מתגים להפעלת חשמל, מים, גז, חום וקור, ומעל לתקרה הצפה נמצאים כל החיווטים והצינורות שמסבירים כיצד כל כפתור מפעיל את אשר הוא אמור להפעיל. הדיוט שנמצא בבית שמתחת לתקרה הצפה אינו מבין את הקישורים האלה שמעל לתקרה. הוא יודע שכדי שיהיה אור, עליו ללחוץ על כפתור א', וכדי לבשל על הכיריים עליו ללחוץ על כפתור ב'.
הארה שנייה: ההתפתחות העולמית לאורך הדורות מראה כי בכל דור אנחנו יודעים דברים חדשים שלא ידענו בעבר. לפני מאות שנים היה היין הלבן תרופה אוניברסלית, והיום יש רפואה מפותחת הרבה יותר. אני מניח שלפני מאות שנים חשבו הרופאים שהם מובילי עולם, והיום אנחנו רואים ברפואתם משהו פרימיטיבי. אני מניח שבעתיד תתגלה תרופה לסרטן באמצעות כדור או זריקה, ושנקבל ריפוי של כל סוג סרטן ספציפי.
לי זה לא נראה הזוי, ולכן כשזה יקרה, אנו נאמר כי רפואת הסרטן והמחלות הנוספות של תקופתנו הייתה פרימיטיבית, ושריפוי באמצעות כימותרפיה זה אקט ברברי. מכאן, שכרגע יש אינסוף אינפורמציה שעדיין אינה נגישה לנו, המשפיעה על בריאות העולם, ובתוכה נמצאת כזו שנקשרת באופן סותר לרפואה של היום.
כשמהירות חשובה מאיכות
כשסיימתי את המכללה לביטחון לאומי, הגיע שר הביטחון עזר ויצמן לתרגיל האסטרטגי המסכם. החניכים שרצו להרשים אותו, ואני בתוכם, עשו פרצופים חשובים, ובקולות עבים שטחו טענות לכאן ולכאן לטובת קבלת ההחלטה, שהתקבלה לבסוף על ידי החניך שהוביל. בתום התרגיל סיכם עזר ויצמן ואמר: "חניכים יקרים, אתם יודעים איך אני מקבל החלטה? אני מכניס את האצבע לפה כדי שתהיה לחה, ואז אני מרים אותה למעלה, ועל פי הצד שמתייבש ראשון, אני מחליט להיכן לנוע". והוא הדגים את התנועה בחיוך תוך המתנה לתגובה.
עזר הבין שזו אמירה מוזרה לבוגרי המכללה לביטחון לאומי והוסיף: "אתם מקבלים החלטות על בסיס הנתונים שידועים לכם, אבל עליכם לזכור שלכל סוגיה יש אינסוף נתונים שמשפיעים עליה שאינכם יודעים, וגם אם תדעו - לא יהיו בידיכם הכלים לשקלל את אינסוף המידע (שאין לכם) על מנת לקבל החלטה. לכן הרטיבו את האצבע בפה ועשו בנחישות רבה את אשר החלטתם - כי נחישות בביצוע חשובה מאיכות ההחלטה". עוד הוסיף עזר כי לעיתים מהירות קבלת ההחלטה חשובה מאיכות.
לפרשנינו ול"לשעברים" שבהם עסקנו אוסיף ואומר את מה שהם יודעים מניסיונם: ברגע שנפתחת האש, הכל משתנה, והתוכניות מאולתרות על פי ההתפתחות. לאור האמור, אני רוצה לציין מספר מגבלות לפרשנויות הניתנות בחוסר תבונה וחוסר צניעות בטלוויזיה ובתקשורת למיניה: אין בידיכם אפילו את מיעוט האינפורמציה שמשפיעה על קבלת החלטה, ואין בידיכם את המטריצה של האסטרטגיה והשפעות הגומלין הנמצאות ב"תקרה הצפה", קרי החיווטים, הצנרת והקישורים שמביאים לקבלת החלטה.
לכן אני מציע לכם להתמקד בדבר אחד - בדחיפה לנחישות של העם, של הצבא ושל מנהיגינו בביצוע המשימה. אפשרות אחרת היא פשוט לא לדבר, על פי האמירה הגורסת כי "אין חלופה טובה יותר משתיקה".
הכותב הוא חבר מבטחי - פורום מפקדים לאומי