למרות הצלחת המתקפה על איראן - האיום על ישראל יגדל בעשרות מונים | יצחק בריק

בהתקפת חיל האוויר הישראלי על מטרות צבאיות איראניות נפגעו פגיעה של ממש יכולת הייצור של טילי קרקע־קרקע איראניים וגם מערכות ההגנה האווירית שלה.
 
אפשר לציין שהתקפת ישראל צלחה וגרמה לאיראנים נזק רב, אך צהלות השמחה בעקבות הצלחת ההתקפה הישראלית הן מוקדמות מדי.
כפי שכבר נוכחנו בעבר לא אחת ולא שתיים, ההסתכלות של רוב הכתבים והפרשנים הצבאיים, שאליהם גם מצטרפים אותם אלופים בדימוס בערוצי התקשורת, היא הסתכלות עכשווית וצרה, כעין הסתכלות דרך חור המנעול ללא צפייה רחבה יותר ועמוקה יותר אל העתיד.
 
הרי כמה אמירות של אלופים בדימוס כמו: ״התפתחות המלחמה צעד אחר צעד הביאה אותנו למצב הכי קרוב להכרעה אזורית״; ״המסר לאיראן ברור: התקיפה של ישראל הייתה הכנה למכה גדולה יותר״.

מחשבתם אינה קוהרנטית, הם משנים כיוון חשיבה כמו שבשבת עם כל משב רוח חדש.

כדאי שנזכור כולנו שבידי האיראנים יש עוד כ־3,000 טילים בליסטיים ורקטות שיכולים לגרום נזק עצום לעורף הישראלי ולמרכזי האוכלוסייה. חשוב מזה להבין שמלחמת ישראל בעזרת ארה״ב היא לא רק נגד איראן ונגד גרורותיה, אלא גם נגד ציר הרשע: רוסיה, סין ואיראן, שחברו להן יחדיו כדי לנשל את ארה״ב הן משליטתה במזרח התיכון והן מנכסי הכלכלה שלה ומבסיסי צבאה, וכמובן הן נגד ישראל, ידידתה הקרובה.

יתר על כן, בעוד כמה שנים לא רבות מהיום נראה שהאיום על ישראל יגדל בעשרות מונים, על אף הצלחת התקפת ישראל על איראן.
 
מספר הטילים הבליסטיים, הרקטות והכטב״מים וחימושם של צבאות הטרור של איראן וגרורותיה יגדלו מאוד. הנזק שצה״ל עשה לבסיסי הטילים וההגנה האווירית באיראן יתוקן, ולאורך שנים לא תהיה לכך השפעה על המשך התעצמותה של איראן בסיוע מסיבי של רוסיה וסין.

אנחנו זקוקים אפוא לעזרת האמריקאים בפריסת הטילים שלהם בישראל. ישראל צריכה להצטייד גם בעשרות אלפי כטב״מים מתאבדים וגם כטב״מים לאיסוף מודיעין (בעזרת הכטב״מים הפליאה אוקראינה את מכותיה ברוסים מכות נאמנות וכואבות גם בהגנה וגם בהתקפה). ישראל צריכה להצטייד בתותח נ״מ רב־קני ("וולקן"), שיעילותו נגד כטב״מי האויב גבוהה מאוד, וכמובן עליה להגדיל את צבא היבשה להיקף שהיה לפני 20 שנה כדי שיוכל להילחם בכמה גזרות יבשתיות בו־זמנית במלחמה אזורית ורב־גזרתית (בגלל קיצוץ דרסטי של צבא היבשה בעשרים השנים האחרונות הוא אינו מסוגל לתת מענה אפילו בגזרת לחימה אחת, ולכן שאר הגזרות אינן מוגנות לחלוטין).

כשנתיים וחצי לפני פרוץ המלחמה הקמתי חמישה צוותי מומחים בחסות אוניברסיטת רייכמן ובעזרתו של פרופסור בועז גנור המכהן היום בתפקיד נשיא האוניברסיטה. הצוותים עסקו בחמישה רכיבים עיקריים בביטחון הלאומי: תפיסת הביטחון, מוכנות צבא היבשה למלחמה, מוכנות העורף למלחמה, מוכנות צה״ל בהגנה ובהתקפה מטילים, מרקטות ומכטב״מים של האויב, לרבות התרבות הארגונית בצה״ל שיש להעלותה על דרך המלך. לאלה הוספנו שני נספחים – כשירות הלוגיסטיקה והאחזקה במלחמה ואיכות כוח האדם בקבע. במסמך 80 עמודים, ובהם מרוכזות הבעיות, ובעיקר – הפתרונות שאליהם אנחנו ממליצים: ״המלצות לחומש הבא והיערכות ישראל למלחמה״.

הדוּח נמסר והוצג כשנה לפני המלחמה לכל מקבלי ההחלטות: ראש הממשלה, שרים, 12 מנהלי האגפים במל״ל, יו״ר ועדת החוץ והביטחון, שר הביטחון גלנט והרמטכ״ל, הרצי הלוי. כולם קיבלו את הדוח ואת המלצותיו: שר הביטחון גלנט והרמטכ״ל, הרצי הלוי, שילבו את הפתרונות שהמלצנו כחלק מתוכנית העבודה של משרד הביטחון והצבא. אך לצערי הרב במשך כל הלחימה שנמשכת כבר יותר משנה, ואף על פי ששר הביטחון והרמטכ״ל החליטו ליישם את המלצותינו בדוח – שום דבר לא נעשה. יש קיבעון מחשבתי וקיבעון מעשי, ולא מכינים את צה״ל לאתגרי העתיד.
 
לסיום, לא בשמיים היא כי אין צורך בתוספת תקציבית גדולה, אלא צריך פשוט לאזן את הסיוע הכלכלי והצבאי האמריקאי של עשרות מיליארדי דולרים בין כל הצרכים שציינתי לעיל, ולא להשקיע את רובו רק במטוסים, ובשאר – כמעט שום דבר כפי שעושים זאת היום.