ישראל עומדת כבר קרוב לשנתיים מול קרע חברתי ופוליטי חסר תקדים. מצד אחד, המוני אזרחים יוצאים לרחובות במחאה שלא הייתה כמותה. מצד שני, המערכת הפוליטית אינה נתפסת כשותפה במחאה. הפתרון? פריימריז בכל מפלגות האופוזיציה.
הציבור נמצא ברחובות ומפגין: ההפיכה המשטרית, השבת החטופים, בחירות. מחאה ארוכה כל כך גומרת את האנשים. בלי לראות שינוי מהותי, נשחקת תקוותם והם תוהים מה אפשר להשיג בביצוע חוזר ונשנה של אותה מתודת מחאה.
בשיחות סלון, בבתי קפה, במשרדים, נשאלת השאלה: לאן כל זה הולך? השפה והטון מחריפים. שמעתי יותר מפעם אחת אמירות שעדיף שלא ייאמרו בעניין עתיד המדינה והמנהיגות הפוליטית. תסכול פוליטי יכול להוביל לכעס, אבל יכול גם להוביל לייאוש.
מפת המנדטים מראה שההחלטה בעניין מועד הבחירות נמצאת בידי הקואליציה. כל שנשאר למי שלא מסכימים עם מדיניות הממשלה והקואליציה הוא להתאזר בסבלנות ולנצל את הזמן. המחאה, חשובה ככל שתהיה, איננה תוכנית פעולה. היציאה השבועית להפגנות מסייעת לתחושת עשייה ונוטעת תקווה. אבל בלי שתתארגן המערכת הפוליטית לקראת בחירות, תישאר האופוזיציה עם הנהגה מפוצלת.
המחאה זקוקה להישג פוליטי אמיתי. לשינוי באופן שבו מתארגנת המערכת, להרכב קואליציוני אחר, למנהיגות שמסוגלת להביא את השינוי הזה. הציבור צריך להבחין בשינוי שהוא יכול לקחת בו חלק מתוך אמונה. לא סקרי התאמה לראשות הממשלה יעשו זאת. הפלת החומה בין המערכת הפוליטית ובין הציבור תעשה זאת. יש כ־70 מנדטים בטווח שכולל את השמאל, את הימין המתון ואת מה שביניהם, ואף מפלגה בקשת הזו אינה מאפשרת השתתפות אמיתית בה.
מפלגת "הדמוקרטים" תעשה פריימריז על שלושה־ארבעה מקומות ריאליים שאינם משוריינים. "יש עתיד" לא עשתה מעולם פריימריז, כמוה "המחנה הממלכתי". "ישראל ביתנו" וכל התארגנות אחרת בימין המתון סגורות גם הן להשתתפות. הפער הזה, בין ההמונים שיצאו להפגין ובין האפשרות שלהם להשפיע באמת על המערכת הפוליטית שמייצגת אותם, רע מאוד.
לפי סקרים שונים, שני שלישים מהישראלים רוצים בחירות בהקדם. כדי שהבחירות האלו לא יהיו הצבעת מיאוס וזעם, אלא בחירה אמיתית בתקווה, יש לייצר אמון מחודש במנהיגות המייצגת. אם תהיה אצל הבוחר תחושה שמי שהוא מצביע עבורו אכן מייצג אותו, הבחירות יקבלו ממד של תקווה ושותפות. הן יהיו בחירות של ציבור מגויס, שירגיש שלא רק שהוא נאבק להביא את הבחירות, הוא גם עיצב את הפתרון הפוליטי.
הפריימריז יאפשרו לשורה ארוכה של מנהיגים ומנהיגות לשים את שמותיהם ברשימות המועמדים וישלחו חשמל ולהט בשדה כולו. פריימריז יאפשרו לאזרח לחוש שהוא חלק מהשינוי, שקולו נשמע, ושיש לו השפעה ממשית על עתיד המדינה. זוהי הדרך להפוך את המחאה מכוח של התנגדות לכוח של בנייה.
על מנהיגי האופוזיציה להכריז על פריימריז פתוחים עכשיו. הרשימות יוכלו להשתפשף, ללמוד איך עובדים יחד ולתת למי שרוצים בשינוי ובתקווה אמונה שבשילוב כוחות הם הולכים לנצח.
הכותב הוא מנכ״ל תנועת "דרכנו"