פתיחת מושב החורף של הכנסת שבה והוכיחה את מה שכולנו יודעים וחווים יום־יום, כי אין חדש תחת השמש: צה”ל מנצח, העם מקריב את היקר מכל והממשלה עושה פוליטיקה זדונית ונכלולית. לממשלת החורבן אין חזון, וראש הממשלה נטול אסטרטגיה, נטול מעוף, נטול יוזמה ובעיקר נטול ערכים ואחריות. ואולי אפשר לראות את זה גם אחרת: לנתניהו יש אסטרטגיה, וכל כולה הישארות בשלטון ובכל מחיר. השיטה היא מריחת זמן ככל הניתן, שב ואל תעשה, תחזוק נכלולי של הקואליציה, ובעיקר כיבוי שריפות. ככה לא מנהיגים מדינה.
עם פתיחת המושב השבוע, כשמדי יום כמעט “מותר לפרסום” הנורא מכל וכשבעזה נמקים 101 חטופים, הדבר הכי חשוב לממשלה היה לקדם את חוק ההשתמטות כדי לרצות את אחד העסקנים הזחוחים ביותר שהכרנו, גולדקנופף, ואת חבריו החרדים. משהוגדשה הסאה, ובקואליציה הבינו כי לא יצליחו שוב להונות את הציבור, ניסו פטנט אחר: מימון ההשתמטות על ידי חקיקה שתקבע כי אף שאינם מתגייסים לצבא, צעירים חרדים יקבלו את סבסוד המעונות לילדיהם. חרפה רודפת חרפה.
ואם בזה לא די, בהתאם למסורת ההפיכה המשטרית ממשיכים בקואליציה לקדם חוקים שכל מטרתם היא חיסול הדמוקרטיה, פגיעה בחירויות הפרט ובחופש הביטוי וחתירה מואצת לעריצות. כך, למשל, חוק הרייטינג. לא די לו, לנתניהו, בערוצי התעמולה שלו בטלוויזיה וברדיו, כעת הוא מבקש באמצעות שלוחיו להעביר חוק המפקיע את מדידת הרייטינג ומעביר אותה לידי הממשלה, לא פחות. לפראבדה היינו, לפוטין דמינו.
נחזור לאסטרטגיה שאיננה. כעת, לאחר חיסול רב־המרצחים סינוואר ולאחר ההישגים האדירים של צה”ל בכל הגזרות, אי אפשר עוד למרוח את המלחמה בעזה. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה מלחמה ארוכה, הנמשכת כבר למעלה משנה. הגיעה העת לתרגם את ההישגים הצבאיים לסגירת הזירה העזתית תחילה, שתאפשר את השבת החטופים הביתה סוף־סוף. על ישראל להגיע להסכמות שקטות עם האמריקאים על כך שצה”ל ימשיך לפעול בעזה לכל צורך שיתעורר, בדיוק כפי שאנחנו פועלים מול הטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון. אף שזהו ההיגיון האסטרטגי, הבריא והערכי, נראה כי יש מי שמעוניין למרוח את המלחמה עוד ועוד בשל אינטרסים אישיים ופוליטיים. הסדר בעזה תחילה, כשידה של ישראל על העליונה, יהיה כרוך אומנם במחירים כבדים תמורת השבת החטופים, אך ישחרר את המדינה, את צה”ל ואת הכלכלה.
לעומת זאת, בלבנון עלינו להתעקש ולוודא שכל השטח מדרום לליטני יפורז לחלוטין, מעין החלטת 1701 משודרגת. אם חיזבאללה לא ייאות להסדר כזה, עלינו להמשיך להילחם שם ולהפליא בו את מכותינו ללא רחמים. באשר לאיראן, אם זו תחליט שלא להגיב, ניתן יהיה לסגור את הסבב הזה, לעת עתה, אך להיערך למכה מכרעת בהמשך, לחיסול הגרעין האיראני, בלי למצמץ. אילו תבחר איראן להגיב, נראה שנצטרך להקדים את תקיפת מתקני הנפט ואתרי הגרעין. בכל מקרה, סגירת הזירה העזתית תקל בוודאי בעניין זה.
אלא שהממשלה ממשיכה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב, שב ואל תעשה. כל זה קורה תוך המשך השיסוי והפילוג בידי העסקנים והשופרות. מצער מאוד לראות מה נהיה מהליכוד המפואר של מנחם בגין, כשמלבד בודדים מאוד בתוכה, המפלגה נעשתה עדר של מלחכי פנכה ביביסטים וכהניסטים. הליכוד, שלא מעטים מחבריה אף מקדמים את הרעיון ההזוי של התיישבות בעזה, הפכה למעשה לעוצמה יהודית ב’. על רקע חולשתה התהומית והשערורייתית של האופוזיציה, יש לקוות שיקומו סוף־סוף כמה צדיקים בימין שלא יוכלו לשאת עוד את החרפה ויגאלו אותנו מהממשלה הנוראה ביותר בתולדות ישראל. אם המדינה חפצת חיים, עליה לחתור לסיום המלחמה ואז להקים בהקדם ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור את כולם, את המחדלים בצבא ואת הפקרות הדרג המדיני.