תשתיות קריטיות, כחשמל, מים, דלק ומערכות פיננסיות, הן עורק חיים מרכזי בשגרה ובמלחמה. נסיעה בתחבורה ציבורית, שתיית מי ברז וטיפול רפואי מציל חיים בבית חולים - כל אלה תלויים באספקת חשמל ובתשתיות קריטיות אחרות. ארגוני טרור עושים שימוש גובר באמצעים שונים לפגיעה ושיבוש בתשתיות קריטיות (כולל תשתיות פיזיות ותשתיות רשת/סייבר), לעיתים תוך שימוש בכלי הלוחמה והמודיעין של מדינות. מתקפות טרור על תשתיות קריטיות הפכו לחשש ואיום ביטחוני שאין להקל בו ראש.
אין זה סוד שהמלחמה הנוכחית מעמידה את אזרחי ישראל בפני איומים חדשים ובלתי מוכרים – חדירות ופגיעות של כטב"מים, מתקפות טילים רחבות טווח מאיראן, ובעיקר מלחמה ממושכת המתפרשת על פני אזורים נרחבים בארץ. בסוף השבוע האחרון קיבלנו "טעימה קטנה" לאחד ממגוון האיומים שעוד עלולים לעמוד בפתחנו כשהופסקה אספקת החשמל ליישובים בגליל המערבי, בעקבות פגיעת טיל באזור.
עד כה הוכיחה החברה הישראלית חוסן ויכולת התמודדות, שבאים לידי ביטוי בציות להנחיות ההתגוננות וביישומן בשטח. אך מה עלינו לעשות במצבים כאוטיים יותר? כאן מתחדדת ההבנה שהיכולת שלנו להגיב במצבי חירום איננה תלויה רק בהנחיות רשמיות, אלא גם בהיערכות אישית וקולקטיבית.
תרחיש של הפסקת חשמל ממושכת מוכר וידוע בעולם במצבים של אסונות טבע, מתקפות סייבר, אך גם כתוצאה מבעיות ותקלות בתשתית החשמל במדינות שונות כמו בארצות הברית ואף לאחרונה ממש בקובה. בחודש ינואר 2024 החל שיח ציבורי בישראל על תרחיש אפשרי של הפסקת חשמל ממושכת, או "עלטה", בעקבות מתקפה על מתקני תשתיות בישראל. השיח התעורר שוב בחודש אפריל לאחר חיסול קצינים איראנים בסוריה שיוחס לישראל, ובהקשר של התגובה האיראנית לאירוע.
לאור התרחישים הללו, אספנו, חוקרים מאוניברסיטת חיפה, נתונים שבחנו את מוכנות העורף לתרחישי קיצון. נתונים ממדגם מייצג של החברה הישראלית מראים שאזרחי ישראל מודעים לאיום הפוטנציאלי של הפסקות חשמל בזמן עימות (80% ציינו כי שמעו על התרחיש) ותופסים אותן כאירוע חמור יותר מאירועי חירום אחרים (60% ציינו כך במידה רבה ורבה מאוד).
64% מהמשיבים מודאגים מהתרחשות הפסקת חשמל ממושכת, ובמקביל חשים כי מסוגלותם להתמודד עם אירוע כזה היא נמוכה יחסית (27% בלבד ציינו כי מסוגלים להתמודד במידה רבה ורבה מאוד, ו-47% ציינו במידה בינונית).
זה משפיע על תפיסת הסיכון: 68% חשים כי הפסקת החשמל מסוכנת למדינה במידה רבה ורבה מאוד, והציבור מטיל את האחריות להתכונן לאירוע כזה על גופי החירום (58% ענו כי ארגוני החירום אחראים על המוכנות למענה, 21% ציינו את הממשלה. רק 9% ציינו את האזרחים כאחראים להתכונן).
ברמה האישית, הדאגות העיקריות הן מפני פגיעה באספקת המים (80% ציינו כי פגיעה באספקת המים תשפיע עליהם אישית), המזון (68%) ושירותי הבריאות (60%). בנוסף, נמצא כי ארגוני החירום נתפסים כגורמים אמינים וברי סמכא לסייע לאזרחים גם בעת הפסקת חשמל ממושכת (אחוז המשיבים כי הם סומכים על הגורמים הבאים לסייע בעת הפסקת חשמל ממושכת במידה רבה ורבה מאוד: פיקוד העורף: 58%; כבאות והצלה: 58%; משטרת ישראל: 33%; הרשות המקומית: 44%).
והציבור צודק. הפסקת חשמל ממושכת היא בעייתית, מורכבת ורבת-פנים: אזרחים עלולים להישאר ללא אמצעים להתמודד עם המצב ועשויים לנקוט בפעולות מסוכנות או בלתי רצויות, כמו ניסיונות לארגן מקור חשמל חלופי. במקביל, התלות בגורמי ההצלה לסיוע תגדל, מעבר ליכולת המענה שלהם. מצב זה גם עלול לגרום לזרימת מידע מוטעה והפצת שמועות, כמו שאנחנו חווים במקרים רבים אחרים שקשורים למלחמה הנוכחית.
לכן, העברת מסרים ברורים ומעשיים לציבור היא עניין קריטי על מנת להתמודד עם מצבים מפתיעים ומורכבים, גם אם הסיכוי שיתרחשו - נמוך. רשימת ההכנות האישיות והמשפחתיות למצבי חירום שמפרסם פיקוד העורף מספיקה גם למקרה של הפסקת חשמל ממושכת, ולמרות זאת אירוע כזה נתפס כדורש מודעות והתייחסות שונות מהציבור, לעומת אירועי חירום מוכרים, בפרט בתחום הבטחת רציפות אנרגיה בבית או הצטיידות במזון ואמצעים שלא תלויים בחשמל.
עם זאת, יש לזכור כי מידע בלבד אינו מספיק. נכונות הציבור להישמע להנחיות תלויה ברכיב קריטי נוסף: ההבנה כי הכנה אישית מחזקת גם את ההיערכות הציבורית. כלומר, כאשר אנחנו פועלים למען הביטחון האישי שלנו, אנחנו תורמים לביטחון הלאומי. אם משק בית אחד מצטייד במשאבים חיוניים, הוא מפחית את העומס על שירותי החירום, ומאפשר להם להקצות משאבים למי שבאמת זקוק לכך.
משפחות שמכינות ערכות חירום או מתכננות מסלולי פינוי נעשות עצמאיות יותר, ויכולות אף לעודד את סביבתן לנקוט צעדים דומים. בתרחיש של הפסקת חשמל, ההיערכות האישית כוללת הצטיידות במים ומזון יבש, הכנת אמצעי תאורה לשעות החושך והיערכות לתקשורת ללא תלות ברשת הסלולרית, כמו רדיו.
חשוב לארגן גם תיק ובו מסמכים אישיים חשובים, ולקבוע מראש נקודת מפגש למקרה שבו הקרובים אליכם נמצאים במקומות שונים ואין אפשרות ליצור קשר. ככל שמשקי בית רבים יותר ייערכו ויפתחו עצמאות, כך יוכלו גורמי ההצלה להתרכז באוכלוסיות פגיעות יותר, כמו קשישים ובעלי מוגבלויות וההתמודדות הכללית תהיה טובה יותר. התועלת הציבורית כאן – החוסן הקהילתי – תגבר כשכל אדם ידאג לעצמו ולמשפחתו.
כפי שראינו בתקופת מגפת הקורונה, פעולות פשוטות של הפרט, כמו עטיית מסכות ושטיפת ידיים, יצרו הגנה קהילתית רחבה. ההבנה שהפעולה האישית משרתת גם את הציבור הרחב היא המפתח לצמצום הסיכון לכולם. במקרה של הפסקת חשמל, ההיערכות האישית יכולה להוביל לתועלת דומה – הפחתת התלות בשירותי החירום ושיתוף פעולה הדדי.
איום הפסקת חשמל לתקופה ממושכת מדגיש את הצורך בהעלאת המודעות למקרה כזה, בקמפיינים של הסברה ברורה לגבי ההנחיות ובהדגשת ההיערכות האישית כחובה אזרחית. כשכל אזרח נוקט צעדים אישיים לו ולמשפחתו, נבנה במשותף חוסן קהילתי שמאפשר להתמודד עם מצבים מפתיעים מורכבים. הדאגה לעצמך ולקרוביך הופכת לפעולה אחראית למען הכלל.
- ד"ר כרמית רפפורט, ראש התכנית לתואר שני בניהול אזורי אסון ומצבי חירום, בית הספר למדעי הסביבה, אוניברסיטת חיפה.
- ד"ר אלדד שמש, עמית מחקר בתכנית לתואר שני בניהול אזורי אסון ומצבי חירום, אוניברסיטת חיפה.
- ד"ר קרן לוי גנני-סניידר, חוקרת במכללה האקדמית הדסה ירושלים ועמיתת מחקר בבית הספר למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה.
- פרופ' דפנה קנטי, חוקרת בבית הספר למדעי המדינה והמעבדה לפסיכולוגיה פוליטית ודיקנית הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת חיפה.