בדיון הפוליטי ובשיח התקשורתי נשמעות טענות כבדות משקל כי "הדרג הפוליטי לא הגדיר את יעדי המלחמה", וכי "לדרג הפוליטי אין אסטרטגיית יציאה". עוד טוענים כי המחדלים האלה מונעים מהצבא לקבוע תוכנית פעולה. הטענות האלה נשמעו כבר מהימים הראשונים של המלחמה, עם ניחוח כבד של קונספציה שזה עתה כשלה.
מסע אחורה לשנים 1947־1948 נותן נקודת התייחסות מעניינת. האם ראש הממשלה דוד בן־גוריון ויועציו הגדירו במהלך שנים גורליות אלה את יעדי המלחמה? שבע מדינות ערביות תקפו את המדינה, שזה עתה הוכרז על הקמתה, במטרה להשמידה. האם לאורך התקופה הקשה, עם כישלונות והצלחות, היו מי ששאלו על אסטרטגיית יציאה? אלו נכפו עלינו ונקבעו באש.
מלחמת העצמאות השנייה נפתחה ב־7 באוקטובר 2023 בהתקפת דמים משבע חזיתות, עם מטרה זהה – לחסל את מדינת ישראל ולמחוק את תוצאות מלחמת העצמאות הראשונה. ראשי המדינה הגדירו, לאחר שהתאוששו מההלם, כי יש לטפל באיום חמאס ובשלטונו ברצועה, להשיב את החטופים ולהחזיר את הביטחון לתושבים בדרום. נכון, לא נקבעה אסטרטגיית יציאה.
אנשי חמאס ותומכיהם קיוו ומקווים כי "קלפי המיקוח" של החטופים ודעת הקהל בעולם יביאו להפסקת אש וייתנו להם – כמו בסבבי המבצעים שהיו לאורך השנים – הפסקת אש, הודנה, שיקום וכסף קטארי. אז, כזכור, אנחנו תמכנו בכך. עתה, לאחר שהנהגתם חוסלה, נפתחו בפנינו הרבה אפשרויות לאסטרטגיית יציאה.
בחזית הצפונית, ההתייחסות לחיזבאללה מגיעה ממקומות עמוקים של הקונספציה. בעת הנסיגה המבוהלת של צה"ל מרצועת הביטחון בשנת 2000, הוגדרו לכאורה יעדים ברורים ואסטרטגיית יציאה: לסגת עד המטר האחרון, לסגור פרק ארוך של התבוססות ברצועת הביטחון, לנעול את שער פאטמה ולקבל את אישור האו"ם כי ישראל מילאה את חלקה.
מאז, וביתר שאת לאחר מלחמת לבנון השנייה ב־2006, צה"ל התנהל מול חיזבאללה בקומה שפופה (מילולית ומעשית) ובהליכה על קצות האצבעות. חסן נסראללה תיאר זאת בלעג – צה"ל עומד עם רגל אחת באוויר, מוכן לנוע אחורה. אולי התכוון לומר כי זו הייתה אסטרטגיית היציאה הישראלית? האם מישהו שאל באותן השנים מה היעדים מול חיזבאללה? הרי אותרו כבר מנהרות חודרות, הכירו את כוח רדואן וספרו טילים למכביר.
האם נדרש להגדיר יעדי מלחמה ואסטרטגיית יציאה מול חיזבאללה? או אולי, כמו במלחמת העצמאות הראשונה, להתייחס ל"יעדים מתגלגלים", משתנים בהתאם למתרחש בשדה הקרב? הרי כבר עתה ישראל מסמנת בלבנון את יעדיה באש לעיני כל העולם: לא עוד החלטה 1701 של האו"ם, וחיסול אחיזתו של חיזבאללה בדרום לבנון מסביר זאת בבירור; פירוז ארגון הטרור, לרבות חיסול תשתיות אסטרטגיות, טילים ומנהרות בכל לבנון; והפסקת סיוע איראני לחיזבאללה וסגירת המעברים הבינלאומיים והאחרים בין סוריה ללבנון.
הלחץ דוחף את ארגון חיזבאללה להעריך מחדש את מצבו ולבחון את יעדי המלחמה שלו, ובראשם אם להמשיך לתמוך בחמאס בעזה. הארגון, דובריו ופטרוניו האיראנים פועלים עתה להפסקת אש, מחפשים את אסטרטגיית היציאה שלהם.
נראה כי גם בלי שקבענו את יעדי המלחמה ואסטרטגיית היציאה, ואולי בגלל זה, הצליח צה"ל לתפקד לא רע בשתי החזיתות העיקריות.
הכותב הוא תא"ל (במיל') ולשעבר מפקד יחידה 8200