הודעת משרד החוץ לאו"ם על ביטול ההסכם מ-1967 בין ישראל לסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) מסיימת פרק ארוך שנים של מעורבות הסוכנות בעשייה ביהודה ושומרון ובעזה למען הפלסטינים. משום מה, הסוכנות הוקמה בנפרד מנציבות האו"ם לפליטים שמטרתה לטפל בכלל הפליטים בעולם, אם כי הייתה כפופה לה ואחת לשלוש שנים נזקקה לחידוש המנדט לפעילותה.
עד לרגע זה קשה להבין מדוע הוקמה בשנת 1949 (לאחר מלחמת העצמאות) סוכנות נפרדת רק לעניין הפליטות הפלסטינית, אבל בין מטרותיה אז הוגדרה תכלית הארגון "תרומה לרווחתם ולפיתחום של ארבעה דורות של פליטים פלסטינים, שאיבדו את ביתם ורכושם כתוצאה ממלחמת 1948". נקודת מוצא שהיא בעייתית מעט עבור ישראל.
בתחילת דרכה, בשנת 1950, אונר"א טיפלה בכ-750,000 פליטים פלסטינים וכיום, כפי שמעיד האתר הרשמי של הסוכנות, אונר"א מטפלת בכ-5.9 מיליון פליטים פלסטינים. לדברי הסוכנות המנדט שלה הוא לשפר את תנאי החיים של הפלסטינים במחנות הפליטים.
מאסופת הנתונים שלעיל כבר עולה תמונת מצב בעייתית לישראל שהוזנחה שנים ע"י כלל ממשלות ישראל, שגם במקרה הזה התאהבו ב"נוחות" וב"שקט" שאונר"א יצרה, בעצם היכולת לדאוג אזרחית לפלסטינים, ובשל כך לחסוך לישראל את הצורך לעסוק באספקט זה.
והיכן הבעייתיות?
1. סוכנות בינ"ל שהוקמה לטובת פליטים כתוצאה ממלחמה ללא הגבלת זמן מעשית– לעולם לא תהיה אובייקטיבית כמתבקש מסוכנות או"ם, ואפשר להחמיר – תהיה לעומתית כלפי "הצד החזק". זהו טבע האדם וזוהי פסיכולוגיה בסיסית.
2. סוכנות בינ"ל לפליטים שבין משימותיה לא מופיע יעד מפורש של סיום מצב הפליטות – סופה שתנציח אותה.
3. סוכנות בינ"ל שהוקמה בנפרד במיוחד לטובת פליטים מסוג מסויים, סופה שתנציח את הבעיה על מנת לשמר את יסודות הקיום שלה (בעלי משרות, משכורות, מנגנון).
4. סוכנות בינ"ל שמשימותיה הן לשפר את המצב הקיים ולדאוג לרווחה, בריאות וחינוך – מנציחה את המצב הקיים.
5. סוכנות בינ"ל שבמהלך שנות קיומה גדל מספר הפליטים בכמעט פי 6 (במיליוני אנשים) - עושה בדיוק הפוך מהנדרש ביחס לפליטים על פי שכל ישר והיגיון בסיסי – במקום לפתור את הבעיה היא לא רק מנציחה אותה אלא גם מגדילה אותה.
6. סוכנות בינלאומית שחייבת להשתמש בכוח אדם מקומי מקרב הפליטים שבהם היא מטפלת – סופה שתהפוך, לפחות בתפיסותיה, לחלק מהם, וסופה ידבק בה מה שקורה בקרב הפליטים – ומכאן החיבור הבלתי נמנע לחמאס ולזרוע הצבאית שלו.
7. מכאן הדרך קצרה מאוד להפיכתה של הסוכנות למסיכה של לגיטימציה בינלאומית לתהליכים שליליים (דגש לטרור) המבוצעים בשטח, ושאינם מדווחים מעלה בשרשרת הארגונית מחשש לפגיעה בה ובמעמדה.
וזה בדיוק התהליך שנעשה. בעוד לממשלות ישראל לדורותיהן נוח היה שיש גורם בינלאומי שלוקח את הטיפול במחנות הפליטים, מצאנו עצמנו לאורך השנים לא רק עם הנצחה של הבעיה הפלסטינית, אלא למעשה עם הנצחה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חינוך ואינדוקטרינציה בעייתיים, מתן כסות לטרור, עימותים עם האו"ם סביב דו"חות כוזבים והכי גורע - עם בעיית פליטים שתפחה למימדים אסטרונומיים. כלומר – לא רק שבעיית הפליטות לא הוקלה, אלא שאונר"א סייעה בעקיפין ואולי גם במישרין להגדלתה.
הגבהת המבט מעט מעל עזה ויהודה ושומרון יחשוף תופעה דומה גם ביוניפי"ל בלבנון. שוב קם לו כוח של האו"ם לאחר סכסוך מלחמתי בין ישראל לבין צד שני כלשהו (במקרה הזה חיזבאללה ולבנון) והפעם במישור הצבאי.
כוח של האו"ם שנועד לפקח ולשמור שהבעיה לא תגדל שוב ואולי אף תקטן. מה קיבלה ישראל בפועל? כוח של האו"ם שסיפק שנים ארוכות מסיכת הסתרה לצד השני ובחסותו הבעיה (הפעם צבאית ופחות אזרחית) התעצמה למימדים אסטרונומיים, דיווחים שקריים כלפי מעלה הסתירו אותה לאורך שנים, וזה בדיוק מה שאנו מגלים כיום.
לכן ניתן לקבוע ללא היסוס, במיוחד עתה כשמתחיל השיח על "היום שאחרי", שהאו"ם הוא חלק מהבעיה ואינו חלק מהפתרון, במיוחד כשמדובר בכוחות מעשיים שלו בשטח. כוחו של האו"ם אולי יפה להצהרות דיפלומטיות והחלטות עקרוניות (וגם זה בסימן שאלה בשל הרוב הערבי במועצת הביטחון של האו"ם), אבל בכל הנוגע לכוחות בשטח הם סובלים מהטייה בסיסית, חוסר יכולת, חוסר רצון ועם מצפן אחד בלבד – "לשמור על השקט" (חלילה לא לטפל בבעיות).
תמונת המצב הזו הובנה לגבי אונר"א ברוב גורף בכנסת, וטוב שכך. עם זאת, לא בטוח שהובן ההקשר הכולל שלה לזירות נוספות ולארגונים נוספים שהאו"ם מפעיל, וכי ההבנה הזו טומנת בחובה מסקנה אחת מרכזית – האו"ם הוא חלק מהבעיה והוא ברבים מן המקרים מנציח אותה. אין לשלב אותו בכל הסדר ביום אחרי אם אכן ישראל שואפת לראות מציאות אזורית חדשה, והדברים נכונים כעת בעיקר לכל שילוב של יוניפי"ל ביום שאחרי בלבנון.
יש תחליפים טובים אחרים, בהם במישור האזרחי סוכנות הסעד של ארה"ב וכוח רב לאומי המורכב ממדינות הסכמי אברהם (מוסלמים סונים) במעטפת ביטחונית ישראלית.
סא"ל במיל' עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל וראש זירה במודיעין זרוע הים