שב”כ הוציא לאחרונה הודעה שלפיה מונה סגן חדש לראש השב”כ רונן בר. לכאורה, הודעה שגרתית שבדרך כלל איננה מעניינת במיוחד את הציבור, במיוחד כאשר בעל התפקיד מזוהה רק באות הראשונה של שמו הפרטי. אולם אנחנו לא בימים רגילים ולכן כדאי להקדיש מספר מילים למשמעות ההודעה “השגרתית”.
מיד בימים הראשונים שלאחר הכישלון הנורא של שב”כ (ולא רק שלו) ב־7 באוקטובר, הודיע ראש השב”כ רונן בר שהוא לוקח אחריות אישית על הכישלון. מאז נדם קולו. קבלת אחריות לכישלון שכזה איננה מילה בעלמא. הציפייה הייתה שתוך תקופה קצרה הוא יודיע על התפטרותו ויפנה את מקומו. זה לא קרה וככל שעובר הזמן מנרמלים את הכישלון ושוכחים את התוצאה המתבקשת של קבלת האחריות.
מאז ה־7 באוקטובר אנחנו עדים למאמץ יחצני שיטתי ומכוון להראות עד כמה שב”כ מצליח בתפקידו במתן סיוע טקטי קריטי לכוחות הפועלים בשטח. וכך, לאט־לאט אנו שוכחים מה קרה בשב”כ ב־7 באוקטובר.
כדאי להזכיר מה קרה בארצות הברית אחרי כישלון המודיעין והמבצעים במתקפת פרל הארבור. בהמלצת ועדת חקירה שבדקה את הכישלון, ימים אחדים לאחר מתקפת הפתע, הודחו מיד שני המפקדים שפיקדו על הכוחות ונמצאו אחראים לכשל המודיעיני ולאי־ההיערכות למתקפה.
לא כך אצלנו. בעוד שראש אמ”ן אהרון חליוה התפטר לפני מספר חודשים וכך גם מפקד אוגדת עזה אבי רוזנפלד, הרמטכ”ל וראש השב”כ נשארו בתפקידם. מדי פעם מתפרסמות בתקשורת הערכות שלפיהן לא יהיה נכון להחליפם בעת המלחמה וגם מועלה חשש שמא ימונו מחליפים שלא יהיו מתאימים ולכן עליהם להחזיק עדיין בתפקיד.
בינתיים עברה שנה והפרסומים על ההצלחות כמעט משכיחים את כישלון ה־7 באוקטובר. בלי שאנחנו מודעים לכך, מתרחש לנגד עינינו קרב על התודעה כאשר גם אם אין כוונה להשכיח את הכישלון הנורא, בפועל זה מה שקורה.
הפרסום על מינוי סגן לראש השב”כ יוצר אולי מבלי משים תחושה שהכל ממשיך כרגיל. זאת אף שאם ראש השב”כ עומד לעזוב, סביר שלא יעמיד את מחליפו בפני עובדות מוגמרות של מינויים בכירים, שכן אולי מחליפו ירצה באחרים. איך מנרמלים את המינוי? מוסרים כי הסגן הנוכחי כבר היה מיועד לעזוב והדבר נדחה ונדחה, עד שאין ברירה.
האומנם? אם אנחנו במלחמה אז לא מבצעים מינויים שלא לצורך. ואם כבר עושים שינויים – מדוע של סגן ראש השב”כ ולא של ראש השב”כ עצמו, שהרי הוא כבר לקח אחריות אך דחה את המימוש כבר יותר משנה, לזמן בלתי ידוע. עד מתי? ואם לא יישמנו את דוגמת פרל הארבור מיד – הרי שאחרי שנה הגיע הזמן.
הכותב הוא חוקר במרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, לשעבר בכיר בשב"כ
