אזרחי ישראל, זוהי קריאה אחרונה. אם לא תתעוררו, אתם מוזמנים להגיע לשער היציאה הסופית מהדמוקרטיה. בימים אלה מקודמת בכנסת הצעת חוק שעלולה להביא למזעור היכולת לחילופי שלטון בישראל באמצעות בחירות, ומשכך, לקריסתה של הדמוקרטיה הישראלית.
"הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל", אמר ב־1775 המשורר הבריטי סמואל ג'ונסון, בהתייחסו לאלו המנצלים את אהבת המולדת לקידום מטרות אישיות. בישראל של היום, המאבק הפטריוטי, לכאורה, בטרור הפך למפלטם של המבקשים לנתץ את הדמוקרטיה. נראה לי שלא "מאבק בתומכי טרור" עומד בראש מעייניו של יוזם החקיקה, יו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כץ, אלא דיכוי ההצבעה בקרב החברה הערבית.
הצעת החוק, לא רק שמרחיבה את עילת הפסילה של מועמדים ורשימות לכדי ציוץ שיש בו משום נימה אוהדת למעשה טרור, אלא חמור מכך, היא גוזלת מבית המשפט העליון את סמכות האישור לפסילת מועמדים והופכת אותו לערכאת ערעור בלבד. ועדת הבחירות, הפוליטית מיסודה, תהיה בעלת הסמכות הבלעדית להחלטה על פסילת רשימות ומועמדים, כשעילות הפסילה הרחבות יורחבו עוד יותר.
הצעת החוק הזו היא רק חלק ממערך רחב בהרבה, שמטרתו הרחקתם מהקלפיות של אזרחי ישראל הערבים. עצירת תקציבי תוכנית החומש "תקאדום" לחברה הערבית, הפקרת ביטחונם של האזרחים הערבים אל מול הפשיעה המשתוללת, יוזמות חוקי גירוש למיניהן ועוד, כולן מכוונות לתוצאה המיוחלת על ידי הקואליציה הנוכחית: דיכוי ההצבעה. טועים מי שסבורים שלא יתקיימו כאן עוד בחירות. הממשלה והקואליציה הנוכחיות מחויבות למראית עין של דמוקרטיה, בדיוק כפי שהן מחויבות להרס הדמוקרטיה. הן מחויבות לבנות בישראל "דמוקרטיה לא ליברלית" מבית מדרשו של ויקטור אורבן, שחיבל בחוקי הבחירות בהונגריה במטרה להנציח את שלטונו, גם בקלפי.
אל מול הקואליציה הנחושה להוביל את החקיקה המסוכנת עומדת אופוזיציה חלשה ומפוחדת מתמיד. לפני כמה חודשים נערך דווקא ביוזמת ישראל ביתנו מהאופוזיציה ניסוי כלים ראשון בדמות ההצעה להדחתו מהכנסת של ח"כ עופר כסיף. 86 חברי וחברות כנסת תמכו בהצעה, רק ארבעה פחות מהרוב הנדרש לכך. מלבד חברי חד"ש תע"ל, סיעתו של כסיף, וחברי רע"ם, רק ח"כ גלעד קריב ממפלגת העבודה הצביע נגד הפסילה. זאת, אף שהיה ברור שהעילה שבגינה התבקשה הפסילה – "תמיכה בטרור ובמאבק מזוין" – היא שקרית, ולמרות ההתנגדות לפסילה מצד היועצת המשפטית לממשלה. חברי האופוזיציה מהמרכז־שמאל ידעו שמדובר בניסוי כלים לקראת צעדים עתידיים שעלולים להביא לחורבנם הפוליטי, אבל הם פחדו. פחדו שהתווית "תומכי הטרור" שהימין הדביק לכסיף תודבק גם להם.
אם הפחד ימשיך לגבור על התבונה, לווייתני האופוזיציה ימשיכו לשחות אל החוף. אסור למרכז־שמאל לחזור ולהיתפס במלכודת הפטריוטיות המזויפת של הימין. המאבק חייב להיות נחוש ולא מתנצל, לא מאבק של נעדרים מהצבעה. מאבק של מי שרוצים לנצח, לא של מי שמחשבים את הזמן עד להפסד הבא – במליאת כנסת ובקלפי.
הכותב הוא מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל, לשעבר קונסול ישראל בבוסטון ויועץ מדיני לנשיא פרס