בשעה שאנו נלחמים מלחמה קשה באויבינו שקמו עלינו להשמידנו, וההצלחות בזירה הצבאית הן חסרות תקדים בהיסטוריה, הרי שבזירה ההסברתית איננו נוחלים הצלחות מרובות. מאז מלחמת ששת הימים, שבה ישראל הקטנה והמאוימת ניצחה את שלוש מדינות ערב, חל שינוי דרמטי בדעת הקהל בעולם. עיתונאים, חלקם יהודים, אימצו את דעות השמאל הרדיקלי הרואה בעצמו רודף שלום, כלומר בעד הפלסטינים ונגד ישראל.

עיתונאים מסוימים מוציאים ממגירות החושך אמירות אנטישמיות המתערבבות באנטי־ישראליות, ויוצרים מצג שקרי בדבר מלחמת הקיום שבה נמצאת מדינת ישראל. ההברקה החדשה הייתה של תומס פרידמן, אחד העיתונאים המשפיעים ביותר, יהודי אמריקאי ובעל טור דעה בענייני חוץ בעיתון ה"ניו יורק טיימס". פרידמן טוען כי משחיסלנו את יחיא סנוואר, אפשר להחזיר את עזה לרשות הפלסטינית. העיתונאי הזה, שזיכרון אולי לא הצד החזק שלו, טען רק ביוני האחרון שצריך למנות את סנוואר לאחראי על שיקום הרצועה. לקרוא ולא להאמין.

אחד הטיעונים המרכזיים מצד מבקריו של פרידמן הוא נקיטת גישה חד־צדדית מצדו בכל הקשור למדיניות הישראלית, בדגש על מבצעים צבאיים, בנייה בהתנחלויות והתנהלותה של ישראל בזירה המדינית. לדעתו, ישראל מנצלת את כוחה הצבאי נגד הפלסטינים.

פרידמן הואשם לא פעם בכך שהוא מציג תמונה מעוותת של המציאות בסכסוך הישראלי־פלסטיני. דוגמאות לאי־דיוקים עיתונאיים שעלו בטוריו כוללות הצגת נתונים שגויים, הצהרות שמסולפות או מובאות מחוץ להקשר, ולעיתים אי־התחשבות בהיסטוריה המלאה של הסכסוך. ישנם מקרים שבהם פרידמן מתאר את מדיניות ישראל בצורה כזו שמחזקת את הנרטיב הפלסטיני על פני הבנת המורכבות של האיומים הביטחוניים שמולם ניצבת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

בסוף השבוע שעבר כתב פרידמן: "הרשות הפלסטינית תהיה אחראית לבנייה מחודשת של עזה באמצעות כספי סיוע שיסופקו בידי סעודיה, איחוד האמירויות ומדינות מפרץ נוספות, מדינות אירופיות ואולי ארה"ב. פרידמן הוסיף כי "חיסולו של סנוואר גם יוצר את האפשרות לצעד הגדול ביותר מאז ימי אוסלו לקראת פתרון שתי המדינות בין ישראל לפלסטינים".

פרידמן לא נותן לעובדות לבלבל אותו. כדי לרענן את זיכרונו, נציין כי הרשות הפלסטינית שלטה בעזה עד שחמאס זרק אותה משם, תוך שהוא טובח באנשיה שברחו עם הזנב בין הרגליים. זה לא הפריע ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן לכנס את הוועד הפועל של אש"ף לישיבת חירום, כדי "להתפלל לזכרו של סנוואר ולתכנן את הכניסה לעזה".

אבו מאזן תיאר את רב־המרצחים כ"מנהיג הלאומי האדיר שנפל חלל בדרכו של אללה", ואף הקפיד לשלוח "תנחומים לאחים בהנהגת חמאס, לפעיליה ולמשפחת השהיד יחיא אל־סנוואר". שיואיל מר פרידמן להסביר לקוראיו כיצד מכחיש שואה כאבו מאזן, שמהלל את הרוצח השטני סנוואר, יכול לחזור ולשלוט בעזה?

עיתונאית משפיעה נוספת היא כתבת CNN כריסטיאן אמנפור, שנולדה באנגליה והתחנכה באיראן. אמנפור, המסקרת מלחמות לאורך השנים, נתקלת בביקורת קשה בשל מה שמתואר כהטיה מובהקת נגד ישראל ואי־דיוקים בסיקור המציאות בשטח.

אחת הדוגמאות הבולטות היא אופן הסיקור שלה במהלך סבבי הלחימה בעזה, שבהם היא מציירת את ישראל כמי שמשתמשת בכוח מופרז ומכוונת לפגיעה באוכלוסייה אזרחית פלסטינית. אמנפור מתמקדת פעמים רבות במספרי הנפגעים הפלסטינים, בלי להציג את ההקשר המלא של הלחימה, כולל השימוש של ארגוני הטרור הפלסטיניים במגינים אנושיים, או הירי המכוון על אזרחים ישראלים.

לא ראיתי לא את תומס פרידמן ולא את כריסטיאן אמנפור מגנים מיד את לבנון, שמשטחה בוצע ניסיון לחסל ראש ממשלה בישראל, וגם לא גינוי למדינת הטרור איראן, שארגונה שלח את הכטב"ם שפגע בבית בקיסריה.

מזניחים את הכתבים הזרים

התקשורת המודרנית עוברת שינויים מהותיים בשני העשורים האחרונים. המעבר ממדיה מסורתית של עיתונים וטלוויזיה למדיה דיגיטלית ובעיקר לרשתות חברתיות, הופך את המאבק התקשורתי למורכב יותר. על ישראל להיאבק בנרטיבים עוינים ובעיקר בגופים תקשורתיים דוגמת CBS, BBC ו־CNN, המקבעים את הדעות השליליות נגדה.

הידרדרות מעמדה של ישראל בתחום ההסברתי בעשורים האחרונים היא תופעה מדאיגה. הסברה אפקטיבית הייתה תמיד חלק חשוב מהמאבק בבמה הבינלאומית, אך עם השנים איבדה ישראל ממעמדה בזירה הזו, מה שהביא לנזק תדמיתי משמעותי, שעלול להשפיע לא רק על יחסי החוץ של המדינה, אלא גם על תמיכת הציבור העולמי ועל הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים.

ישראל נאבקת בנרטיבים עוינים ובסיקור חד־צדדי מצד גופים תקשורתיים בינלאומיים גדולים שמרבים להציג אותה באור שלילי תוך שימוש נפוץ במונחים כמו "כיבוש", "אפרטהייד" ו"תגובה לא מידתית", שמסייעים לנרטיבים האנטי־ישראליים להתקבע בתודעת הציבור העולמי. אותם נרטיבים, המגיעים מגורמים פוליטיים או ארגונים פרו־פלסטיניים, מופצים דרך כלי התקשורת ומתחזקים במדיה החברתית, שישראל מתקשה להתמודד איתם בצורה יעילה ובזמן אמת.

ישראל לא משופעת במשאבים כספיים רבים, דוגמת קטאר, שלה ערוצי טלוויזיה באנגלית ובערבית הנצפים בידי מיליונים. קטאר קונה מושבים באוניברסיטאות מובילות בארה"ב באמצעות תרומות עתק, קונה חברות בורסאיות ונותנת תרומות לקבוצות כדורגל.

ועדיין, ישראל יכולה לבוא בטענות גם לעצמה. המסרים של ההסברה סובלים לעיתים מחוסר אחידות ומהיעדר מסר קוהרנטי ופשוט שניתן להבנה בצורה ברורה. המסרים של ההסברה הישראלית לעיתים ממוקדים בקהלים פנימיים או בקהלים יהודיים בתפוצות, בעוד הציבור הבינלאומי הרחב פחות מעורב ומחובר למסרים אלו.

אחת הבעיות המרכזיות בתחום ההסברה היא היעדר עבודה מספקת מול כתבים זרים המסקרים את ישראל, שלא תמיד מקבלים את ההסברים ואת הגישה הנכונה לתמונה המלאה של המצב הביטחוני והפוליטי. כתוצאה מכך, דיווחיהם מוטים או מסתמכים על מידע שגוי או חלקי ממקורות פלסטיניים או ארגונים אנטי־ישראליים. שיפור הקשר עם כתבים אלו ומתן גישה נרחבת למידע מדויק ועדכני יכולים לשפר את הסיקור.

זה תקופה ארוכה שמערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה חדל מלתפקד. המערך שהוקם כדי לתכלל בין הגופים השונים את העברת המסרים הישראליים, לא ממלא את ייעודו. גם לא ברור מה קרה עם תקציב של 300 מיליון שקל שהוקצה למערך.

לשם השוואה, תקציב ההסברה של משרד החוץ הוא רק 28 מיליוני שקלים. בשנה האחרונה החל משרד החוץ להקצות משאבים להסברה ברשתות החברתיות, ובמקביל שר החוץ ישראל כ"ץ עורך מפגשים תדירים עם שגרירים מכהנים כדי לנסות להציג את העמדה הישראלית. בתוך כך, ניתנה הוראה להאיץ את פעילות ההסברה בדיגיטל ובמפגשים פרונטליים עם משפיעני רשת בחו"ל. הפעילות בדיגיטל, יש לציין, הניבה בשנה האחרונה מעל 9 מיליארד חשיפות.

ביוזמת משרד החוץ התקיים לפני מספר חודשים בניו יורק אירוע שבו נטלו חלק 300 משפיעני רשת יהודים כדי לסייע למערכת ההסברה הישראלית בעולם. כנס דומה עתיד להתקיים בניו יורק בחודש הבא, וייעודו הוא הידוק הקשר עם הנהגות הסטודנטים היהודים בקמפוסים, זאת כמענה לאתגרי ההסברה שעלו מאז 7 באוקטובר וההפגנות שהתקיימו נגד ישראל. כנסים נוספים ייערכו בארה"ב ובבירות מרכזיות באירופה בזמן הקרוב.

שיתוף פעולה של ישראל עם הקהילה היהודית בתפוצות הוא קריטי. ארגונים כמו איפא"ק בארה"ב ואגודות יהודיות באירופה יכולים לסייע במאבק מול תקשורת חד־צדדית, הפועלת לפעמים תוך חוסר מידע ובורות. יש לקוות שהמלחמה הקשה תסתיים בקרוב, תושבי הצפון ישובו לבתיהם והחטופים יחזרו במהרה. אבל המלחמה על ההסברה נמצאת רק בראשיתה.

הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד בישראל של נאורו, סגן דיקאן הסגל הקונסולרי ונשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית

[email protected]