אחת מאמרות הספורט הידועות הושמה השבוע ללעג ולקלס בעקבות האירועים באמסטרדם: “נפש בריאה בגוף בריא". הייתה זו נפש חולה (של הפורעים) בגוף חבול (של אוהדי מכבי תל אביב). אין צורך שפרשנים יצהירו: אירופה – עכשיו את. זה כבר ברור.
מומחי טרור מודים כי הטרור איננו נח לרגע, כלומר, אם חסמת אותו במקום אחד, הוא יחפש את המוצא הקרוב, הנוח, במקום אחר. מה יקרה אחרי שישראל תסיים לגבות את המחיר משני ארגוני הטרור, חמאס וחיזבאללה, שאיתם היא מתכתשת יותר משנה? שני הארגונים לא ייעלמו ולא יתנדפו, אלא יחפשו לעצמם, כארגונים אחרים, יעדים נוחים יותר לפעולה. אירופה, למשל.
עד לפני כמה שנים, אסלאמופוביה היה המושג השגור ביבשת, שכן המוסלמים נתפסו כצד הנחות, המסכן, המדוכא. כיום, המושג השליט הוא אירו־ערביה – מדינות אירופה הולכות ונכנעות להשפעת ארצות ערב והאסלאם. תמונה אחת תמחיש את התופעה: המחווה שעושה נשיא צרפת מקרון, בכך שהוא מצרף את ראש האגודה האסלאמית בצרפת להופעותיו הפומביות, מתפרשת כחנופה, כרצון לרצות מיעוט לא רגוע ולא שקט של מיליוני ערבים, דור שני ושלישי של יוצאי מדינות המגרב. לא במקרה חשים בצרפת את תחילתו של המהפך, כשהמוסלמים במדינה מונים כבר שישה מיליון וחצי איש, כ־10% מהאוכלוסייה. גם להטלת אמברגו הנשק על ישראל יש קשר להשתלטות האסלאם על צרפת.
אולם התופעה איננה מנת חלקה של צרפת בלבד. גם בבריטניה, בשוודיה, בבלגיה ובגרמניה, וכמובן, בהולנד, ישנן התארגנויות המאיימות על השלטון. אירופה נוקטת דרך של הכלה והבלגה. נשמע מוכר, לא? ראשיה מאמינים שהעניינים יסתדרו, ושעם הזמן המוסלמים ישתנו וכולם יהיו אזרחים שומרי חוק ונאמנים למדינתם. אם ראש עיריית שטוקהולם, לדוגמה, עדיין לא בדק מה בדיוק עושים החברים במועדונים האסלאמיים, כדאי שיבדוק זאת.
באירופה עוד לא למדו את הלקחים מהקמת חמאס. ארגון זה לא קם בעזה או בגדה המערבית, אלא בארצות הברית. ראשוני המתאמנים של חמאס, שתפקידם היה להעביר בהמשך את האימונים לאחיהם בעזה, החלו את דרכם בשדות האמריקאיים של וירג’יניה ונברסקה. העזתים זחלו, קפצו וירו לקולם של מדריכים אמריקאים, יוצאי מרינס ושאר יחידות העילית, ש"אימנו אותם לשם הגנה עצמית".
ארגוני טרור מריחים חולשה וצופים את מידת הצלחתם בהתאם לאופי היריב. היריב יכול להיות מדינה ליברלית, שתאפשר לטרוריסטים שימוש מצוין בכלים הדמוקרטיים כדי להשיג את מטרותיהם. הבעיה איננה בכך שאופ"א חדלת האישים מבליגה על השלט “שחררו את פלסטין" שהונף במשחק כדורגל באצטדיון בפריז. הבעיה איננה גם בהתקפות על ישראלים בחו"ל, שנעשו דבר שבשגרה. המדיניות הפייסנית של אירופה, בסגנון “לי זה לא יקרה", עוד תהלום בפניהם של המנהיגים הנאורים והליברלים. ואז תישמע השאלה: איך, בעצם, מתמודדים עם הטרור?
הכותב הוא אל"ם (מיל') ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי