השבוע התברר כי רוסיה הציעה את עצמה בתור כוח המשקיפים הרב-לאומי אשר עלול, בעתיד הקרוב, לממש פיקוח בלבנון. ישראל מתקדמת לקראת הסכם הפסקת אש בלבנון ומנהלת מגעים עם ממשלת לבנון באמצעות השליח האמריקני, עמוס הוכשטיין. במהלך המגעים התברר כי רוסיה הציעה את עצמה בתור גורם מתווך בין ישראל, ארה"ב, וממשלת לבנון, במטרה לעזור במניעת חימוש מחודש של חיזבאללה.
מוקדם יותר השנה, הפגיעה בבית החולים אוחמטדיט באוקראינה, שם בוצעו ניתוחים לילדים חולי סרטן, גרמה לזעזוע עולמי. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין טען שמדובר ב"פעולה סניטרית" שמטרתה לגרום למדינות המערב להפסיק לשלוח נשק לאוקראינה ולהביא לסיומה של המלחמה במהרה. ג'ורג' אורוול מתהפך בקברו לנוכח רמת הציניות שעוברת כל גבול, כאשר הפצצת בית חולים לילדים חולי סרטן מתוארת כאקט הומניטרי "סניטרי" שבא להציל את ילדי אוקראינה. זוהי רק טעימה מהציניות שנראה אם רוסיה תהפוך לכוח המתווך בגבול הצפוני של ישראל.
לא מדובר רק ב"לתת לחתול לשמור על השמנת", אלא לתת לחתול לאכול את השמנת ולטעון כי לא הייתה שום שמנת וגם לא חתול בסביבה.
באופן כללי, הכוח הרב-לאומי אמור למלא תפקיד חיוני במימוש משטר הביטחון המושג במהלך משא ומתן. סוד ההצלחה של הכוח הרב-לאומי טמון בנייטרליות שלו ובהיותו מחויב ליעדים המוגדרים היטב בהסכמים שנחתמים על ידי הצדדים. רוסיה אמורה להיות המדינה האחרונה ברשימת המדינות שישראל תבחר לבצע את התפקיד הזה, שכן לרוסיה אין אף אחד מהיסודות הדרושים להצלחת הכוח.
ראשית, רוסיה אינה מדינה נייטרלית, אלא מצויה בשותפות מלאה עם מדינות כמו צפון קוריאה ואיראן. שנית, יש לרוסיה חזון אסטרטגי ברור: הגנה עיוורת על דיקטטורות וארגוני טרור. שלישית, רוסיה אינה מכבדת את החוק הבינלאומי והיא מהווה שיאנית בהפרת הסכמים בינלאומיים. רביעית, רוסיה חסרה את הגמישות הנדרשת על מנת להיות כוח רב-לאומי יעיל. בקרמלין תמיד סימנו שהם "הבעלים" של כוחות רב-לאומיים שנשלחו לסוריה, אוקראינה, נגורנו-קרבאך, גאורגיה, קזחסטן, וונצואלה, כשהם מנצלים כוחות אלה להשגת מטרותיהם הגיאופוליטיות.
דוגמה בולטת לכך שרוסיה אינה יכולה לשחק תפקיד של כוח רב-לאומי נייטרלי מגיעה מהסכסוך בנגורנו-קרבאך. בנובמבר 2020, כאשר הסלימו המאבקים בין ארמניה לאזרבייג'ן לכדי מלחמה רחבה, הארמנים ניסו לפגוע בכוחות האזרים בנגורנו-קרבאך, בעוד האזרים השיבו בפעולת תגמול. גם אז וגם בספטמבר 2023, רוסיה, שהכתיבה את הטון באזור למרות היותה בת ברית של ארמניה, לא באה לעזרת ארמניה. למעשה, רוסיה הרוויחה מהסטטוס של המתווך הראשי באזורי הקווקז והים הכספי. בשנים האחרונות, רוסיה שיתפה פעולה עם אזרבייג'ן ושלחה לארמניה כוח רב-לאומי רוסי בתור מס-שפתיים בלבד.
מצד אחד, רוסיה חיזקה את הצבא הארמני והעבירה לחבל תחמושת רבה דרך "מסדרון לאצ'ין" – מעבר דק המחבר בין ארמניה לנגורנו-קרבאך, אך בפועל היא השתמשה בו להעברת טנקים ותחמושת לחבל. פוטין מצטייר כ"גיבור" גיאופוליטי מול הדמוקרטיות המערביות, אך כאשר מדובר בנשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב ובברית המשולשת שמאחוריו – טורקיה, פקיסטן וישראל – רוסיה נרתעת. פוטין יודע שלא יוכל לעמוד בעימות עם טורקיה, חברת נאט"ו, במיוחד כשכוחותיו עסוקים במלחמה באוקראינה.
ב-4 בספטמבר 2023, ארדואן הכריז על הכנות למבצע צבאי, ולפוטין לא הייתה אפשרות להתנגד להחלטה זו. "מלחמת יום אחד", שבה אזרבייג'ן הכריעה את ארמניה והשתלטה על החבל, הדגישה את הירידה בכוח הגיאו-פוליטי של רוסיה בקווקז ובים הכספי, בעוד טורקיה מרוויחה מהמצב. האזרים ניצלו את חשיבותו העולה של הגז האזרי המסופק לאירופה וישראל במהלך הסתיו, והאירופאים, התלויים בגז זה, אפשרו לאלייב לפעול ללא גינוי וללא סנקציות בטענה שהחבל שייך מבחינה דה-יורה לאזרים, על אף שאוכלס בפועל על ידי הארמנים. הכוח הרב-לאומי שנועד להפריד בין הכוחות הפך למעין מס-שפתיים בלבד.
דוגמה נוספת שממחישה את חוסר השלום בכוחות רב-לאומיים מטעם רוסיה מגיעה מקזחסטן. ב-19 במרץ 2019, נשיא קזחסטן נורסולטן נזרבייב התפטר לאחר כמעט 30 שנות כהונה. נזרבייב היה שליט כמעט אבסולוטי מאז ימי ברית המועצות, והוביל את קזחסטן לעצמאות ב-1991. לאחר פרישתו, הנשיא החדש קסים ג'ומרט-טוקאייב עלה לשלטון. במהומות סוף 2021, על רקע העלאת מחירי הדלק, טוקאייב הגדיר את המוחים כ"טרוריסטים" וביקש סיוע צבאי מרוסיה, שהשתמשה בכוחות הרב-לאומיים לפתיחה באש על המפגינים.
ב-12 בינואר 2022, לאחר דרישת הסינים, הכריז טוקאייב על סיום המשימה של "כוח שמירת השלום" הרוסי בקזחסטן. הכוח, שכלל 2,500 חיילים, נועד להפריד בין הצדדים אך בפועל ירה במוחים, גרם למעצרם של מעל 8,000 מפגינים ולמותם של 164 אנשים. זוהי המחשה נוספת לאופן שבו רוסיה מנצלת את כוחותיה במטרה להגן על משטרים סמכותניים.
ד"ר יבגני קלאובר, בית הספר למדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב