הובטח לנו שהמלחמה הנוכחית, הארוכה שבמלחמות ישראל, תימשך עד לניצחון המוחלט. זו, במילים אחרות, הצהרה שהמלחמה תימשך לנצח. ניצחון מוחלט הוא ניצחון שבו יש בכוחו של צד אחד להכתיב לצד השני את התנאים הנראים לו, ולצד השני אין ברירה אלא להשלים עם תנאים אלה.
ההיסטוריה מספקת לא מעט דוגמאות לניצחון כזה. כך אירע לאחר שאנגליה ובעלות בריתה גברו על נפוליאון. הוא חתם על מסמך שבו ויתר על כל סמכויותיו, המנצחים הכתיבו את התנאים והחזירו את המלוכה לצרפת. ניצחון מוחלט על גרמניה הושג במלחמת העולם הראשונה, וניצחון מוחלט על גרמניה ויפן, שכלל כניעה ללא תנאי, הושג במלחמת העולם השנייה. התוצאה של ניצחונות אלה כללה שינוי מן היסוד של המשטרים במדינות שנכנעו.
לישראל היו במלחמותיה הרבות הישגים דרמטיים, אולם היא לא השיגה מעולם ניצחון מוחלט. ישראל ניצחה במלחמת העצמאות, מלחמה שהסתיימה בהישג אדיר – הקמת המדינה. אולם לישראל לא היה די כוח מדיני וצבאי כדי להשיג ניצחון מוחלט. מדינות ערב שלחמו בישראל נחלו מפלה, אך הדבר לא אילץ אותן לקבל את התנאים שישראל ביקשה להשיג.
ישראל חתרה לסיים את המלחמה בחוזי שלום עם מדינות ערב שלחמו בה. אולם אף אחת מהן לא הסכימה לכך, ולמגינת ליבה של ישראל הסתיימה המלחמה בהסכמי שביתת נשק. זמן קצר לאחר סיום המלחמה החל גל של מעשי טרור נגד תושבי המדינה. הניצחון הישראלי במלחמת העצמאות גרם זעזוע במדינות ערב שלחמו בה ואף שינויים במשטרן. במצרים בוצעה מהפכת קצינים, שבעקבותיה סולק המלך פארוק מכיסאו וקם שליט חדש – גמאל עבד אל־נאצר. אולם תוצאה זו לא הוכתבה על ידי ישראל וספק אם שירתה את האינטרס הישראלי.
כשג'ומאייל נרצח
הניצחון הצבאי הגדול ביותר בתולדות המדינה, ואולי בתולדות העם היהודי בכלל, הושג ביוני 1967 במלחמת ששת הימים. במלחמה זו הכתה ישראל את צבאות מצרים, סוריה וירדן וכבשה את כל סיני, את רמת הגולן, את ירושלים המזרחית ואת הגדה המערבית. ובכל זאת, לא היה זה ניצחון מוחלט. אף אחת מהמדינות שצבאן הוכה לא נכנעה ולא הסכימה לחתום על הסכם שלום עם ישראל, בוודאי לא בתנאים שישראל הייתה מעוניינת בהם. ושוב, לא היה לישראל, למרות ניצחונה האדיר, כוח צבאי ומדיני שיאפשר לה להכתיב הסכם שלום. המלחמה הסתיימה בהסכם הפסקת אש.
לא למותר לציין שחודשים ספורים לאחר תום מלחמה זו, באוקטובר 1967, הטביע חיל הים המצרי את המשחתת הישראלית אילת, שסיירה במים הבינלאומיים, לא הרחק מפורט סעיד. 47 לוחמים מצוות הספינה נהרגו ועוד עשרות נפצעו. ישראל הגיבה על כך בהפגזת בתי הזיקוק בעיר סואץ. בפעולה זו ספגה מצרים אבידות בנפש ונגרם לה נזק כלכלי אדיר. אך שוב, לא היה בכך כדי לאלץ אותה לחתום על הסכם שלום עם ישראל.
סבב המלחמות נמשך. מצרים פתחה במלחמת התשה, שאף היא הסתיימה בהסכם שביתת נשק. באוקטובר 1973 נפתחה, בהפתעה גמורה מבחינתה של ישראל, מלחמת יום כיפור. ישראל ספגה אבידות כבדות, אך בסיום המלחמה הכריזה על ניצחון, וגם מצרים פרסמה הכרזה דומה. גם הפעם לא הסתיימה המלחמה בהסכם שתנאיו הוכתבו בידי ישראל. ההסכם שהושג היה הסכם שביתת נשק שעליו הוכרז כעבור פחות משלושה שבועות מיום תחילת המלחמה.
הסכם השלום עם מצרים הושג רק כעבור כשש שנים נוספות, בתקופתו של מנחם בגין בראשות הממשלה. אך שוב, תנאיו של הסכם זה לא הוכתבו על ידי ישראל. הם הושגו לאחר מיקוח קשה עם מצרים, שבו הייתה דווקא ידה של מצרים על העליונה, והיא מימשה את כל דרישותיה המדיניות. ישראל ויתרה על כל סיני והסכימה לאוטונומיה לפלסטינים. ההישג העיקרי של ישראל היה חתימה על חוזה שלום עם מדינה ערבית מרכזית. "הישג" אחר השתקף בכך שרצועת עזה נשארה בידי ישראל. למעשה הייתה זו מכה שאת מחירה אנחנו ממשיכים לשלם עד היום, והחשבון עדיין לא נגמר.
המלחמה הבאה הייתה מלחמת לבנון הראשונה. צה"ל הגיע לביירות, והיה גם הישג לא מבוטל – סילוקם של יאסר ערפאת ואנשיו מלבנון. אולם הניסיון לשנות את המשטר בלבנון (ואולי את פני המזרח התיכון כולו) נכשל. הנשיא הנוצרי בשיר ג'ומאייל נרצח, והכוחות העוינים את ישראל שבו והשתלטו על לבנון. ישראל ביקשה להחזיק ברצועת ביטחון, אולם סבלה אבידות לא קלות במלחמת הגרילה שניהל נגדה ארגון הטרור חיזבאללה, והעניין הסתיים בנסיגה ישראלית מלבנון בתקופתו של ראש הממשלה אהוד ברק וביוזמתו. ושוב, למרות ניצחון צבאי בשלב הראשון של המלחמה, לא היה בידי ישראל להכתיב את ההסדר המדיני. התוצאה הייתה הרת אסון. חיזבאללה השתלט על לבנון, והתוצאות ניכרות עד היום.
מיצוי המהלך הצבאי
מכאן למלחמה הנוכחית, מלחמת 7 באוקטובר. מלחמה זו היא תולדה של הרעיון המופרך של בנימין נתניהו, שהחליט ששלטון חמאס ברצועת עזה טוב לישראל. נתניהו גם דאג שישולמו לחמאס דמי חסות בהיקף חודשי של עשרות מיליוני דולרים ואפשר לחמאס לבסס את שלטונו ולהתחזק צבאית ומדינית.
על מדיניות שגויה זו שילמנו ב־7 באוקטובר מחיר נורא. במלחמה שפרצה באותו יום יש לישראל הישגים צבאיים מרשימים. מנהיגי הטרור, יחיא סנוואר וחסן נסראללה, חוסלו. אולם חמאס ממשיך בשלטונו האזרחי על תושבי רצועת עזה, ממשיך להילחם וממשיך להחזיק בחטופים. גם המלחמה בצפון נמשכת, הגליל הרוס, הירי מלבנון נמשך ללא הפסקה, והאזורים המופגזים כוללים את עכו וחיפה. במישור המדיני אנחנו ניצבים בפני מפולת, והתלות הצבאית והמדינית בארה"ב היא כיום מוחלטת.
המלחמה, שהיא כאמור הארוכה בתולדות מדינת ישראל, לא מראה סימני סיום, ועדיין אנחנו רחוקים מ"ניצחון מוחלט". ובכלל ההכרזות על ניצחון נשמעות ריקות מתוכן, שעה שחיזבאללה ממשיך להפגיז את ישראל, חמאס ממשיך להחזיק בבני הערובה, ואין לנו אפשרות להכתיב לו תנאים בדבר שחרורם. השחרור יושג רק במשא ומתן, ובכפוף לכך שישראל תשלם מחיר כבד עבורו. בנסיבות אלה, על איזה ניצחון מוחלט מדובר?
המלחמה כולה יכולה להסתיים רק בהסכם, וכך גם שחרור בני הערובה. ההישגים הצבאיים של ישראל יכולים להשפיע על תנאי ההסכם. בעניין זה ניתן להעריך שנוכל להשיג הסדר שלפיו חמאס לא ישלוט ברצועת עזה, למרות הטעות החמורה שעשתה ממשלת נתניהו בכך שלא ניסתה, מתחילת המלחמה, לבסס שלטון אלטרנטיבי לחמאס ולשלוט על הסיוע ההומניטרי הזורם לרצועה. אולם אין בכוחנו למנוע מעורבות פלסטינית בשלטון ברצועה.
כמו כן, אין לנו אפשרות להכתיב את מבנה השלטון בלבנון, אף שיש סיכויים טובים לכך שתוצאות המלחמה ישפיעו על מערך הכוחות הפנימי במדינה זו, וכוחו של חיזבאללה ירד. בכל אופן, הדרך לסיים את ההפגזות על ישראל ולשקם את הגליל היא בהסכם, וצריך להכיר בכך שתנאי ההסכם יהיו פרי מיקוח ולא פרי תכתיב ישראלי חד־צדדי.
לאחר המפלה ב־7 באוקטובר היו לצה"ל הישגים מרשימים, שהצילו את מדינת ישראל, אבל המהלכים הצבאיים מיצו את עצמם. ניצחון מוחלט לא יושג כפי שלא הושג במלחמות קודמות. האינטרס הישראלי הוא לסיים את המלחמה בהקדם, להחזיר את החטופים, להתמודד עם המפולת המדינית ולנסות להשתקם ממוראות המלחמה הנוראה הזו.