נראה שכל הצדדים (כולל מדינת ישראל) רוצים לסיים את המאמץ הצבאי בלבנון ולהגיע לסיום הלחימה. בסה"כ, רצון ברור ולגיטימי (למרות שלא השלמנו את זריעת הזרעים למציאות שונה בלבנון ביום שאחרי – מרכיב קריטי לטעמי).

השאלה אינה שאלה של "מה" אלא שאלה של "איך" – איך נסיים את הלחימה בצפון, כשכבר הוכח בעבר הרחוק והלא רחוק (בדגש לנסיגה מלבנון בשנת 2000) של"איך" יש המון משמעות.

הנרטיב המרכזי הוא – הפסקת אש / הסדרה היא הכלי לסיום הלחימה. מה זאת אומרת הסדרה? מסמך כתוב כלשהו שעליו חתומות כפי הנראה ארה"ב, ישראל ולבנון (לא חיזבאללה למי שתהה) שבו מפורטים כללי עשה ואל תעשה ליום שאחרי בלבנון.

לא מדובר חלילה בהסכמי נורמליזציה עם לבנון או מסמך שעוסק בשינוי המיוחל בלבנון שיש להגדיר מהו וכיצד הוא הולך להיראות מעכשיו והלאה, אלא במסמך שהוא צבאי בלבד שעיקרו באי הימצאות חיזבאללה בקו שמדרום לנהר הליטאני ובחופש הפעולה שיהיה לצה"ל לפעול מול כל הפרה של ההסכם.

אני מעוניין לשאול כמה שאלות כפירה בנרטיב המרכזי הזה:

השאלה המרכזית – אם לישראל יש כבר עתה חופש פעולה מוחלט בלבנון, אז מדוע צריך מסמך שיעגן זאת בכתב?

האם המסמך עוסק רק בפן הצבאי של נסיגת חיזבאללה מעבר לנהר הליטאני וחופש פעולה ישראלי צבאי בלבנון? האם אין חיבור בין המסד הצבאי ומסד המדיני של מציאות אזורית חדשה גם בלבנון? האם אין צעדים פוליטיים, מבניים, ארגוניים וכלכליים שעל לבנון להתחייב עליהם במסגרת ההסדרה?

היות שלישראל וללבנון אין מחלוקות מהותיות, האם ארה"ב שוקלת לעשות שימוש בהסכמי אברהם כמנוף ולצרף גם את לבנון אליהם? האם הדרך קדימה משורטטת במסמך ההסדרה?

האם איראן כלולה ומוזכרת במפורש במסמך לחתימה? האם מישהו עצר לשאול מדוע איראן נותנת את ברכתה להסדרה? האם יש אפשרות שאיראן (שהתבטאה רק היום בזו הלשון – טהראן קוראת להסכים להפסקת האש על בסיס החלטה 1701 ונסיגה מעבר לליטאני, תמשיך לתמוך בחיזבאללה ותסייע לו להתאושש מהמכות הקשות שספג) מקזזת הפסדים ורואה בהסדרה למעשה גם את הסדרת שיקום חיזבאללה? מה עם אנשי משמרות המהפכה שנמצאים בלבנון ומה עם אנשי משמרות המהפכה שנמצאים בסוריה (שהיא ציר פילדלפי הצפוני לשיקום חיזבאללה) – האם יש התניה במסמך ודרישה מפורשת לסילוקם מהאזור בתוך פרק זמן קצר (אולטימטום)?

מה מוגדר הפרה של ההסכם? האם שיקום אזרחי של דרום לבנון מותר? האם פעילי חיזבאללה אינם גם אזרחים בלבנון (וכתובותיהם של רבים מהם בתעודות הזהות שלהם מצויות בדרום לבנון)? האם כדוגמה צינורות ביוב שיוכנסו ללבנון לטובת שיקום עלולים לאחר מכן להפוך לרקטות (הם וכל החומרים הדואליים שייכנסו לטובת השיקום בדיוק כפי שנעשה ברצועת עזה)?

האם הבנו לעומק מדוע כל ההסדרות הקודמות הגבילו רק את ישראל והאם אנו נותנים לזה מענה במסמך שעליו מעוניינים לחתום?

האם אנו מבינים שהסמנטיקה חשובה וכי כאשר איראן ולבנון קוראות להסכם המתגבש "הפסקת אש", הרי שאין כל שינוי ומבחינתם מה שהיה הוא סבב לחימה נוסף, שהרי לכל הפסקה יש גם סוף.

אני סבור שההתמקדות של ההסדרה המתגבשת בפן הצבאי בלבד מבלי לחייב את לבנון למציאות לבנונית אחרת ועם הותרת נוכחות איראנית צבאית בלבנון ובסוריה, עלולה לשחוק באופן משמעותי את ההישגים הצבאיים בלבנון.

היות שלבנון היא בראייתי מיקרוקוסמוס למערכה כולה ("מלחמת איראן הראשונה"), הרי שמה שיקרה בה יכריע את הכף האם אנו מצליחים ליצור מציאות אזורית אחרת שבה "ציר ההתנגדות השיעי" חדל מלפעול וציר הסכמי אברהם תופס את מקומו, לפחות לאורך גבולותיה של מדינת ישראל.

לאור האמור, אני סבור שחתימה של ישראל על הסדרה מהסוג המדובר, לא תשנה דבר מהמצב הקיים אלא רק תגביל את ישראל לבוררות בינ"ל כזו או אחרת וגם תחזק שוב, עם הזמן, את "תפיסת השקט" בציבור עד כדי שחיקה בחופש הפעולה (מלא ככל שיוגדר) של צה"ל לפעול בלבנון ובסוריה.

חלק משינוי המציאות האזורית הוא אמירה ישראלית חזקה לארה"ב ולגורמים באזור לפיה ישראל אינה מוכנה עוד לחתום על כל הסכם שהוא פחות מהסכם נורמליזציה. מי שמעוניין "להגביל" את ישראל ואת חופש הפעולה שלה, יזכה לעשות זאת רק במתכונת של נורמליזציה איתה - וזה השינוי המשמעותי שהביאה איתה המלחמה הזו.

יתירה מכך, דווקא חתימה כעת על הסדרה, עלולה לפגוע מהותית במציאות החדשה ביום שאחרי. ולכן – חיוני עכשיו בטרם נעשה את הטעות, לחשוב מחוץ לקופסה ולגלות אומץ - ישראל יכולה להתחייב לארה"ב, אך בשום פנים ואופן לא לחתום על כל מסמך כתוב שאינו נורמליזציה, בטח כזה שמוגדר ע"י הצד השני כ"הפסקת אש" בלבד ובטח כזה שמדבר צבאית בלבד ואינו עוסק כלל במציאות האזורית החדשה שההישגים הצבאיים המרשימים של צה"ל עד כה יצרו את התנאים עבורה.

הכותב הינו לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל וראש זירת צפון במודיעין זרוע הים