טרם שקע האבק על מערכת הבחירות הדרמטית בארצות הברית, וכבר ניתן לומר כי המערכה הבאה, שתגיע לשיאה בעוד ארבע שנים, יצאה לדרך. במחנה הרפובליקני הזדרז דונלד טראמפ להודיע שניקי היילי ומייק פומפאו, שתי דמויות הנחשבות קרובות יותר למרכז המתון, לא יכהנו בממשל שלו. מאוחר יותר הוא הודיע על שורת מינויים, רובם מזוהים עם הבייס השמרני־אוונגליסטי שממנו שאב טראמפ את עיקר האנרגיה שהובילה לניצחונו.
גם בצד הדמוקרטי לא בזבזו זמן. מושל קליפורניה, גווין ניוסם, המזוהה עם המחנה הליברלי־פרוגרסיבי, קרא תיגר על טראמפ באמצעות כינוס חירום של בית הנבחרים במדינתו לצורך חקיקה מהירה שתגן על מהגרים מגירוש. לעומתו, מושל פנסילבניה, ג’וש שפירו, הנחשב מתון יותר, הכריז שהוא יפעל לשילוב ידיים בין דמוקרטים לרפובליקנים.
בארבע השנים הקרובות צפויים מאבקי כוח בין מתונים לקיצונים בשתי המפלגות. במפלגה הדמוקרטית עדיין מתקשים לעכל את ההפסד הצורב בבחירות. חלק מחברי המפלגה מאשימים את ביידן על שלא פרש מוקדם יותר מהמרוץ, אחרים תולים את האשמה בכך שהממשל הנוכחי לא היה תקיף מספיק מול ישראל, וכך איבד את תמיכת המוסלמים במישיגן וגם לא הצליח לגרוף מספיק קולות בקרב אפרו־אמריקאים וצעירים רדיקליים. ככל שהדמוקרטים לא יפנימו כי הסיבה האמיתית להפסד היא תהליך ארוך של התרחקות מתפיסותיו של המרכז המתון, אל מחוזות רחוקים של וואקיזם (woke־ism), פוליטיקת זהויות וכדומה, כך יגדלו הסיכויים שהם יפסידו גם בבחירות 2028.
מנגד, ככל שטראמפ יאפשר לגורמים קיצונים בממשלו לפעול בצורה חופשית, הוא עלול לגרום לאובדן האחיזה שאותה השיגו הרפובליקנים במרכז המתון. שם, אין נאמנות מוחלטת למפלגה מסוימת, והמצביעים משנים את הצבעתם מעת לעת על פי התנהלות המועמדים, המצב הכלכלי, עימותים חברתיים ועוד.
איך זה ישפיע עלינו בישראל? ארצות הברית אינה רק הגדולה בידידותינו. לעיתים נדמה שהיא הידידה האמיתית היחידה שנותרה לנו. מובן שאסור לנו להתערב בפוליטיקה הפנימית שם, אבל מותר ואפילו רצוי לחשוב מה עדיף לנו. הבטחת המשך התמיכה האמריקאית הייתה ותישאר יעד מרכזי באסטרטגיה הלאומית של ישראל. כדי לממש יעד זה, חשוב שהתמיכה בנו תהיה חוצת מפלגות. אין ספק שקל יותר לשמור על תמיכה כזו כשהגורמים המובילים בשתי המפלגות קרובים יותר למרכז המתון מאשר לאחד הקצוות.
אומנם, הכוורת המתגבשת של טראמפ כוללת אוהדי ישראל מובהקים כמו שר החוץ, היועץ לביטחון לאומי, שר ההגנה והשגרירה באו”ם, אבל לא לעולם חוסן. כהונתו הראשונה של טראמפ אופיינה בתחלופה גבוהה של אנשי מפתח והדבר עלול לחזור על עצמו. ממשל רפובליקני הנשען על קיצונים עלול להוביל קו של בדלנות, שבמסגרתו יהיה קל להשליך את ישראל ובעלות ברית אחרות אל מתחת לגלגלי האוטובוס. מנגד, ממשל דמוקרטי הנשען על קיצונים בצד הליברלי־פרוגרסיבי לא יהסס להצביע נגדנו באו”ם, לאיים באמברגו נשק או לנקוט צעדים אחרים שיפגעו באינטרסים הלאומיים שלנו.
הכותב הוא פרופסור בפקולטה למדעי הנתונים וההחלטות בטכניון