בהודעה שאין לתאר אותה אלא כדרמטית פרסם אתמול (חמישי) מותב קדם המשפט של בית המשפט הפלילי הבינ"ל בהאג שבהחלטה פה אחד הוחלט לקבל את בקשת התובע, כרים קאן, להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון לשעבר, יואב גלנט בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. במקביל יצאה הצהרה דומה בנוגע להוצאת צו מעצר נגד בכיר החמאס מוחמד דף, על אף הפרסומים וההודעות הרשמיות מצידה של ישראל שהוא חוסל כבר לפני כמה חודשים.
אין ספק שמדובר במהלך דרמטי, אך באותה המידה הוא לא אמור להפתיע. האקדח שהופיע במערכה הראשונה עוד בשנת 2021, כאשר בעקבות בקשתה של התובעת בנסודה, מותב קדם המשפט קבע שיש לביהמ"ש סמכות ביחס לרשות הפלסטינית והטריטוריה שלה; נטען במערכה השנייה עת הודיע התובע קאן על פתיחה בחקירה של הלחימה החל מה 7 באוקטובר והגיש בקשה לאישור צווי מעצר; יורה כעת בפתח המערכה השלישית עם אישור צווי המעצר. השאלה היחידה שאינה ברורה היא כיצד תסתיים המערכה הזו.
כאשר אנחנו ניגשים לבחון את הסיטואציה הנוכחית אנחנו צריכים להפריד בין המישור הפרקטי לבין המישור ההצהרתי.
במישור הפרקטי, המשמעות העיקרית אינה צווי המעצר עצמם אלא ההשלכות שלהם. אגיד כבר בשלב הזה - הסיכוי שצווי המעצר ימומשו הוא קלוש וההליך לא יתקדם ללא הגעתם להאג. המשמעות הישירה תהיה בנוגע למגבלות על התנועה של ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, ולא פחות מכך, בנוגע למוניטין של ישראל והיחסים הבינ"ל ובעיקר הביטחוניים של המדינה עם מדינות חברות. במיוחד בעת כל כך רגישה ומורכבת.
במישור ההצהרתי הסיפור מורכב יותר. מדובר על צווי המעצר הראשונים שביהמ"ש מוציא כנגד מנהיגים פוליטיים במדינה דמוקרטית-מערבית, מדינה שמערכת המשפט שלה מוערכת מאד בזירה הבינ"ל. גם ההתעקשות על "האיזון" בין מנהיגי המדינה לבין מנהיגי ארגון טרור צורמת מאד (עד כדי התייחסות אירונית שבשם האיזון הזה ביהמ"ש אינו מוכן להכיר במותו של מוחמד דף).
חשוב להגיד בצורה ברורה – ההחלטה של כרים קאן לבקש צווי מעצר נגד בכירים ישראלים וההחלטה של מותב קדם המשפט לאשר את הבקשה ולהוציא את הצווים הן לא החלטות אנטישמיות, הן לא החלטות פרו-פלסטיניות והן גם לא החלטות שמטרתן לתמוך בטרור הפלסטיני. מדובר בהחלטות שמטרתן היא אחת ויחידה – להעביר את המסר שגם במלחמה המוצדקת ביותר, יש גבולות של מה מותר ומה אסור לעשות וזה מה שמנחה את המערכת של ביהמ"ש הפלילי הבינ"ל.
השאלה האם התובע הצליח לגבש בסיס משפטי וראייתי מספיק חזק בשביל להצדיק את המהלכים הללו היא שאלה חשובה מאד. אבל תשובה שלילית אליה, אפילו כזו שמייחסת לתובע שיקולים פוליטיים פסולים, לא מצדיקה את הקפיצה לטענה שמדובר בפעילות שמטרתה לתמוך בטרור הפלסטיני ובמבצעי הזוועות של השבעה באוקטובר.
להיפך, בעצם העובדה שממשיכים בהליכים נגד מוחמד דף, למרות ההכרזות הישראליות על מותו, מדגיש בית המשפט את עמידתו האיתנה כנגד פעולות הטרור, פשעי מלחמה והפשעים נגד האנושות שבוצעו על-ידי ארגוני הטרור הפלסטינים, בכלל זה תקיפות כנגד אזרחים, החטיפות והחזקת החטופים, התקיפות המיניות, עינויים. במידה רבה, ההתעקשות להוציא צו מעצר נגד מוחמד דף היא זו שמאפשרת לתובע להדגיש שאין התעלמות מהפשעים שבוצעו על-ידי ארגוני הטרור והצפי הברור הוא שבהמשך יהיו בקשות נוספות לצווי מעצר נגד בכירי חמאס נוספים.
זה כמובן לא אומר שאין בעייתיות עם ההתנהלות של התובע וההחלטה של מותב קדם המשפט להוציא צווי מעצר. מבלי להיכנס בכלל לשיקוליו האישיים, מספיק להתייחס ללחץ הבינ"ל אשר הוביל (ומוביל) את התובע לפעול כנגד ישראל, כדי להעלות ספק בבסיס המשפטי שעליו הבקשות לצווי המעצר נשענות. אבל בה בעת, אין טעם לטמון את הראש בחול ולהתבוסס בטענות של קיפוח.
התהליך עוד ארוך ולישראל ישנן אפשרויות נוספות להתנגד לצווי המעצר. לדעתי, טוב תעשה ישראל אם תמשיך לשתף פעולה עם מערכת ביהמ"ש ולהגיש התנגדויות מסודרות שכן התועלת הפוטנציאלית חשובה לא רק עבור נתניהו וגלנט, אלא גם נגד בכירים נוספים במערכת הפוליטית והצבאית שעלולים למצוא את עצמם תחת צווי מעצר בינ"ל.
חשוב לזכור, אנחנו רק בתחילתה של המערכה השלישית. קשה לחזות כרגע כיצד תתפתח העלילה והשחקנים השונים יכולים עוד להשפיע על סוף המחזה.
ד"ר עדו רוזנצוייג הוא מנהל מחקר (לוחמה, טרור וסייבר), מרכז מינרבה לחקר שלטון החוק במצבי קיצון, אוניברסיטת חיפה.