ישראלים רבים הגיבו בזעם על החלטת בית המשפט הב"ל הפלילי בהאג. בצדק. זאת החלטה חצופה, צבועה וחסרת יסוד. הגינויים שהגיעו בכל עבר, כולל דבריה היותר מאוזנים של היועצת המשפטית לממשלה, משקפים הסכמה לאומית רחבה. שום ביקורת על ישראל לא תדביק אותה לרשימה המכוערת של מנהיגי עולם, אשר נגדם הוצאו צווי מעצר והם "מבוקשים" על ידי הקהילה הבינלאומית.

ישראל הותקפה, פעלה מתוך הגנה עצמית ואפילו השתדלה להקפיד על תגובה מדינתית. כך היה בראשית הדרך וישראל אכן נהנתה מתמיכה רחבה בעולם. אבל דברים השתנו באופן מוחלט. ב-8 באוקטובר קשה היה להאמין שמנהיגי ישראל יואשמו ב"פשעי מלחמה" ויוצאו נגדם צווי מעצר בינלאומיים.

קשה לדעת כיצד יתפתח המהלך הזה, ישראל נושאת עיניה כרגיל לארה"ב. אנחנו שוב מחפשים את סינרה של ארה"ב, ומסתתרים מאחוריו כאשר נוח לנו, כפי שקרה פעמים אין ספור, כולל בממשל ביידן. זה לא מפריע כמובן לממשלה ולראש הממשלה לצאת נגדו מדי פעם כדי לחזק את האגו ולֹ"עשות פוזה" כלפ׳ הבייס המקומי. כל זאת, עד שמגיעים לזירה הבינלאומית, באו"ם או בארגונים אחרים, כולל בית משפט זה, שם אנחנו במיעוט וסופגים כל העת.

האם ארה"ב תעזור לנו להדוף ההחלטה הזאת? לא ברור. ארה"ב אינה חברה בבית הדין הבינלאומי, ועכשיו, בממשל טראמפ, היא בינתיים ממתינה "על הקווים". מותר להניח כי תחזור ותתרחק מארגונים בינלאומיים, נוכח עמדתו הנחרצת והבדלנית של הנשיא החדש-ישן, כדי "לעשות את אמריקה גדולה יותר".

ישראל, אם תבחן את עצמה באמת ובתמים, תמצא כי הכתובת היתה כבר מזמן על הקיר ואנחנו, רשמנו אותה, כן אנחנו. שנים ארוכות הצלחנו למנוע גופים בינלאומיים מלהתערב בענייננו, טענו ובצדק כי לישראל מערכת משפטית יציבה, חזקה, בעלת מוניטין. אלה היו גם טענותיו של השופט העליון ברק כאשר הגיע להאג, כשופט וכנציג ישראל באחד הדיונים המקדימים.

אמרנו לקהילה הבינלאומית כי אנחנו יודעים להסתדר עם עצמנו, לגלות, לחקור ולמצות את הדין. כך נוהגות דמוקרטיות ולכן ה"עולם" מניח להן לבחון את עצמן ולנהל את עצמן באמצעות גופים משפטיים פנימיים. גם אנחנו היינו חברים פעם ב"מועדון" הזה והקהילה המשפטית הבינלאומית כיבדה אותנו, כולל בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. אולם בעולם זיהו את ה"הפיכה המשפטית" וראו כיצד ישראל מוחצת במו ידיה את מעמדה של מערכת החוק והמשפט בישראל.

הם ראו אותה נחלשת והולכת, ראו את ההפגנות ההמוניות, למדו את היוזמות השונות של הימין הפוליטי לשנות דרכי בחירה של שופטים לבית המשפט העליון, את הפגיעות החוזרות ונשנות ביועצת המשפטית לממשלה והבינו כי מה שהיה שוב לא יהיה. האיזון בין הרשויות הופר. האופוזיציה, הכנסת והפגנות הענק ברחובות ישראל אינן מצליחות לעצור את ההידרדרות של הדמוקרטיה. אפשר גם שהבינו כי שינוי פוליטי לא יתרחש בזמן הקרוב. זה הספיק.

החומה המשפטית נפלה. בניית חומות דורשת זמן, נפילתן היא מהירה. הממשלה הצליחה, החלשתה השיטתית של המערכת המשפטית והסירוב המתמשך והולך להקים ועדת חקירה לגבי המלחמה רק זרזו את התהליך. הקמת ועדת חקירה, כפי שהמליצה היועצת המשפטית לממשלה כבר בחודש יוני, הייתה אמורה לחזק את החומה הנופלת, היה בה משום ראיה למרחוק. אנשיה של היועצת קראו את המהלכים קדימה והתריעו כי אם אנחנו לא נחקר, יחקרו אותנו.

אבל שר המשפטים שהתבקש רק לאחרונה על ידי ראש הממשלה ל"טפל בזה", כלומר לוודא כי היועצת המשפטית תלך הביתה, היה אטום להליכים האלה. מתברר כי הרס המערכת המשפטית איננו ענין פנימי כלל ועיקר, השלכותיו הן ארוכות טווח ובעלות השפעה רחבה. בין היתר, הבידוד שעוטף עתה את ישראל ואת הישראלים בזירה הבינלאומית. הוא נובע מהמהלכים חסרי אחריות כלפי מערכת החוק והמשפט.

לא תמיד הקשר נראה כל כך ברור ומידי, אבל בסופו של דבר חוליה אחת אכן מוליכה לאחרת וקריסת מעמדה הבינלאומי של ישראל היא עובדה עצובה שקשה להתווכח איתה.

כאמור, עדיין לא ברור כמה מדינות ואלו ישתפו פעולה עם צו המעצר שהוציא בית הדין הב"ל. יכול להיות שזכויות העבר יעמדו לנו ויתכן שלא. מבחינה זו המשך הלחימה ובעיקר תמונות ההרס והחורבן המגיעות מעזה ואף מלבנון, מעצבות את דעת הקהל, ומוסיפות שמן למדורה.

ישראל פועלת אמנם על פי האינטרסים שלה, ובראשם ביטחון המדינה ואזרחיה, אבל עליה להאזין היטב לרוחות המנשבות מחוצה לה. אי אפשר לדרוש מהעולם הבנה ולגיטימציה למהלכים שלנו ובאותה עת ממש לירוק בפרצופו.

אם ישראל רוצה לרכוש מחדש את מעמדה הבינלאומי, אם היא רוצה שמנהיגיה יוכלו להלך בעולם באופן חופשי ולא לדלג (מה יהיה על "כנף ציון" המופלאה שלנו?), צריך לחזק את החומה המשפטית ואפילו להגביה אותה, להרחיק כל התערבות חיצונית, ולוודא שמכונת הצדק שלנו יכולה להכניע את מכונת הרעל. לך תסביר את זה.

נ.ב. ועכשיו בא ראש הממשלה ומסית נגד מערכת המשפט, אז מה נשאר?

הכותב הוא דיקן ההיברו יוניון קולג׳, בירושלים, לשעבר שר התפוצות ודובר צה"ל