החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג, על הוצאת צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט, מהווה מהדורה מחודשת של הפרוטוקולים של זקני ציון. פרוטוקולים אלה, שנכתבו בשנים 1864־1903, היו מסמך אנטישמי מזויף ומסולף, שתיאר על פני כמאה עמודים את כוונת היהודים להשתלט על העולם. התחושה המתעוררת כיום היא שהחלטת התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבינלאומי, קארים חאן, היא המשך ישיר לאותם פרוטוקולים שהזיקו לעם ישראל לאורך דורות.

מדובר כאן בהחלטה נוראה לא רק נגד נתניהו וגלנט, אלא נגד כל ישראלי באשר הוא. מרגע פרסום ההחלטה, כל ישראלי חייב לראות עצמו כאילו הוא נתניהו או גלנט. ההחלטה האנטישמית והשקרית מעמידה את ישראל בסכנה ממשית של בידוד מדיני, כלכלי ותרבותי, כשקיימת אפשרות סבירה להרחבת הצווים נגד קצינים וחיילים. אין ספק שההחלטה תפגע גם בביטחון המדינה, בכל הקשור להסכמי נשק ומודיעין. המושג “עם לבדד ישכון” יקבל מעתה משמעות רחבה וכואבת יותר.

אין כמעט חולק בישראל על כך שההחלטה של בית הדין המפוקפק התקבלה במגמה ברורה לפגוע במדינת ישראל. העובדה שבית הדין הציב את ראש הממשלה נתניהו בשורה אחת עם פושעי מלחמה ועם מנהיגים הזויים ומטורפים כמועמר קדאפי, אומרת הכל. מדובר בהחלטה הקשה ביותר שהתקבלה נגד מדינת ישראל אי פעם בבתי דין בינלאומיים מאז קום המדינה. לאורך 76 שנות קיומה, המדינה עברה לא מעט מלחמות, מבצעים וחיסולים, שמכולם השכילה לצאת ללא החלטה מסוג זה. מכאן נשאלת השאלה, איך הגענו עכשיו להחלטה כה קיצונית ומדאיגה?

כשבוחנים את התנהלותה של ממשלת ישראל לאורך שתי שנות כהונתה, אפשר למצוא לא מעט עובדות שיבהירו לכל שואל את הסיבות שגרמו לשונאינו להצדיק את ההחלטה. אומנם המלחמה הנוכחית, אחרי טבח 7 באוקטובר, היא מהמוצדקות שבמלחמות ישראל. אבל מנגד, העולם שומע ורואה התבטאויות של שרים בממשלה, כמו זו של השר עמיחי אליהו, לפיה הוא אינו פוסל הטלת פצצת אטום על עזה, התבטאות שזכתה לעידוד במחנה שלו. העולם רואה ממשלה שמתנגדת להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק כל מה שקשור למלחמה, ממשלה שאינה מתחשבת לא רק במאות אלפי עזתים חפים מפשע, שאין להם קשר לחמאס והפכו לקורבנות המלחמה, אלא אינה מתחשבת גם בציבור בישראל, שדורש לדעת מה הביא למלחמה ואיך התנהלה הממשלה לפני תחילתה ובמהלכה. התנהלות כזו אופיינית למשטרים רודניים.

ועוד רואים ושומעים בעולם שרים וחברי כנסת מהימין הקיצוני מדברים על התיישבות אזרחית ברצועת עזה, בזמן שעדיין מתנהלת שם מלחמה והמוני עזתים חסרי בית מתקיימים בקושי מהסיוע ההומניטרי, שאינו מגיע לכולם – גם זאת בגלל התנהלות לא נכונה של הממשלה. כל אלה מסייעים לשונאי ישראל לקבל החלטות מופרכות ומקוממות כמו זו שהתקבלה בהאג ולתמוך בהן.

אילו הייתה כאן ממשלה פרגמטית וחכמה בהתנהלותה, לא היינו מגיעים למקום הנמוך והמדאיג ביותר שבו נמצאת היום מדינת ישראל.