ועדת חקירה ממלכתית מתבקשת כשמדובר באסון משמעותי שהתרחש במדינה, ויש לתת עליו את הדעת ולפסוק מי האשמים במחדל, אם היה כזה. ועדות ממלכתיות הוקמו לאחר מלחמת יום הכיפורים (אגרנט), לאחר מלחמת שלום הגליל (כהן), לאחר אירועי אוקטובר 2000 (אור) ובמקרים נוספים. כל אחת מהן סיפקה מסקנות נחרצות והטילה אחריות על האשמים. זה גם מה שמתבקש כעת, אך כבר שנה שממשלת ישראל והעומד בראשה נמנעים בכל מחיר מלעשות זאת.
הצעת הממשלה לחקור את מחדליה באסון שהתחולל בשבת 7 באוקטובר במסגרת ועדה פוליטית היא לעג לרש. כמה אפשר לבוז לאינטליגנציה של האזרח הישראלי, לכאב שלו, לאובדנו ולכבודו? העובדה שראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה לחמוק מאחריות למחדל שהוא נושא על כתפיו מעצם היותו ראש הממשלה – מחפירה דיה. אך לראות את יתר חברי הממשלה מתקפלים בזה אחר זה ומתייצבים בגאון מאחורי הרעיון לחמוק מהקמת ועדה ממלכתית לחקר הטבח, זהו ליקוי מאורות.
הקונצנזוס הציבורי בתחילת המלחמה, לפיו כל מקבלי ההחלטות הבכירים צריכים לשים את המפתחות וללכת הביתה – נמוג. צה”ל מוכיח את יכולותיו המופלאות בשדה הקרב, בכירי חמאס וחיזבאללה חוסלו, וראש הממשלה מנכס לעצמו את ההצלחה בעוד שאת הכשלים שהובילו לפרוץ המלחמה הוא מנסה להפיל על ראשי מערכת הביטחון והצבא.
אותו ראש ממשלה, שקרא לאחר מלחמת לבנון השנייה להקמה מיידית של ועדת חקירה ממלכתית ולהתפטרותו של ראש הממשלה באותו הזמן, אהוד אולמרט, בורח מאחריותו למצב היום. זו לא הפעם הראשונה שבה נתניהו “מורח” את האחריות.
בעקבות השריפה בכרמל בשנת 2010, שבה נספו 44 בני אדם, עשרות אלפים פונו מבתיהם ועשרות אלפי דונמים נשרפו, לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, אף שהייתה חייבת לקום. גם אחרי אסון הר מירון ב־2021, שבו נהרגו 45 בני אדם, נתניהו רצה לחמוק מהקמת ועדה ממלכתית, אך זו הוקמה בסופו של דבר על ידי ממשלת נפתלי בנט.
מי שיושבים בממשלה ומנהלים את המדינה נושאים באחריות מיניסטריאלית, אבל הם אינם מתפקדים כך הלכה למעשה. “אני אחראי, אך אחריות אין פירושה אשמה”, טען השר לביטחון פנים אמיר אוחנה לאחר אסון מירון, וזה הצליח לו. הוא, וכל מי שהיה צריך לקחת אחריות ולהתפטר, לא עשו זאת.
כעת הטענה הזו נשמעת שוב: הממשלה אחראית, אך לא אחראית למחדל. אילו ממשלת ישראל והעומד בראשה היו ממנים ועדת חקירה ממלכתית, ייתכן שכלל לא היינו נמצאים כיום במצב שבו עומדים צווי מעצר בינלאומיים נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט. ועדת חקירה ממלכתית הייתה מעניקה תוקף רשמי לחקירה וביטחון לאזרחי ישראל בכך שהנושא נחקר ונבדק. היא גם הייתה מספקת לעולם הבנה כי ישראל מכבדת את החוק הבינלאומי ומחויבת לאמת.