מבצע ומלחמה בישראל זה לצערנו ״תמיד באופנה״. בדיוק באותה המידה שאופן הטיפול בנושא החטופות והחטופים והחזרתם הביתה פיסית ובשורה התחתונה ייקבע את הבסיס הערכי והאנושי והחוסן המנטלי שלנו כחברה, כך הטיפול והמלחמה באלימות נגד נשים ייקבע את דמותנו וצלמנו כחברה ערכית וחזקה.
הפעילות ועצם המאבק באלימות הוא חשוב ויומיומי אך כמו שאני מאמין שפרחים לא מביאים ומביעים רק ״ביום של אהבה״ כך הטיפול באלימות נגד נשים ובמשפחה חייב לשנות ״חליפה״ ותפיסת הפעלה. זה מזמן לא מאבק אלא מלחמה קשה שכרגע נראה לרבים שמדובר רק בפגיעה באשה ובמשפחה אבל זה בעצם נוגס בנו כבני האנוש בחברה ו״בדמותה״.
מחקרים רבים מראים שעצם הטיפול במקרה האלימות ״שיצא מהארון״ הוא רק חלק קטן מהבעיה. כאשר נשים מתלוננות ומקבלות מעטפת הגנה מהממשלה היא חלקית ולא אטומה. הסטטיסטיקה מדגישה שנשים חוששות להתייעץ או להתלונן כי הן חוששות מתגובה ונקמה.
והגבר, הגבר מרגיש לרוב כמו שריף בשכונה, במקום להחריף את הנוכחות והתגובה, לפני המשפט ובגזר הדין, מייצרים רפיסות וחולשה. זה מתחיל בחוקי פיקוח ואיזוק אלקטרוני גלויים ומגוחכים וממשיך בכך שנדרשת חשיבה מחוץ לקופסא וגם כלים חשאיים ומשולבים. יש לתת לנשים באשר הן את המעטפת והיכולת לפנות לעזרה, להתייעץ בדרך חכמה מבלי שיחששו מנקמה וכמובן אחרי שכבר פנו והתלוננו להציע להן מעטפת אופרטיבית של חלופה והגנה דיסקרטית וחכמה.
משטרת ישראל, משרד הרווחה, ארגוני סיוע ומניעה זה הזמן להפשיל שרוולים להפוך את המאבק למלחמה לעיתים חיצונית וגלויה ולעיתים שקטה חשאית וחכמה. יום המלחמה באלימות כלפי נשים 2024, המלחמה היא למען הנשים ולמען כולנו, המלחמה היא של כולנו.
הכותב הוא יועץ ומרצה בתחומי אבטחה ומודיעין אבטחת מידע ופרטיות.