לפני שנה, הצהלות ברחובות עזה למראה מכוניות החוזרות עם חטופים ישראלים היוו, עבור חמאס, את תחילת המהלך לחיסול ישראל. בעוד העזתים חגגו את "יום המעבר" (את הגדר, אל שטחי "פלסטין הכבושה”) הנהגת חמאס התכוננה לתגובה הישראלית שתגיע. היא עשתה זאת בעזרת שלושה עקרונות שתמיד היו חלק מספר המערכה החמאסי.
החמאס ידע שמבחינה צבאית, הוא בעצם האויב החלש ביותר שיש לישראל: חיזבאללה, איראן ואפילו החות’ים שאת שמם לא הכרנו עד תחילת המלחמה – כולם חזקים ממנו צבאית. ולכן שיטת חמאס התמקדה בשלושה סוגים של קמפיין השפעה תודעתי אשר משיג אפקט חזק שכוחם הצבאי לבדו אינו יכול להשיג:
הראשון - כלפי העולם. חמאס משתמש באזרחיו ומציגם כקורבן התוקפנות הישראלית. המטרה כפולה: גם הטלת מגבלות משמעותיות על יכולת הפעלת כוחו של צה"ל וגם לגרום לעולם, בעזרת תרומות, לדאוג לכל מחסורם הכלכלי של העזתים - אוכל, אנרגיה וטיפול רפואי.
השני - כלפי ישראל, משתמש החמאס בחטופים להפעלת "לחץ עממי על ממשלת האויב". מטרת החטופים לא הייתה רק להשיג שחרור אסירים כפי שהורגלנו בעבר, אלא למטרה אסטרטגית בהרבה: להשתמש בהם לקרוע את ישראל מבפנים וגם להחזיקם כבני ערובה לשימור שלטון חמאס ברצועה.
השלישי - קמפיין התודעה השלישי הוא הרחוק ביותר מעיניהם של אזרחי ישראל, משום שקהל היעד שלו הוא העולם הערבי. בפניו, מציג חמאס את ההפך מקמפיין ההתקרבנות שמוצג למערב, ומנופף ב״הישגיו״ הצבאים, מתוך מטרה לסחוף את הכוחות האחרים להצטרף למערכה.
ואכן, בתחילת המערכה, נראה היה כי חיזבאללה, אשר, למזלה הגדול של ישראל, הופתע מהמועד שבו יצא סינוואר למערכה, מצטרף אליה ״על אש נמוכה״. אולם, עם הזמן הפכה המערכה מול חיזבאללה למערכה העיקרית: הלחץ הצבאי על העורף הישראלי מגיע כעת מחיזבאללה, מהחות’ים, מהמליציות העירקיות ומאיראן יותר מאשר היכולות הצבאיות שנותרו לחמאס, שמעשית, כלפי העורף הישראלי כבר כמעט ולא קיימות.
עם יציאת חיזבאללה ממעגל העימות הצבאי הישיר מול ישראל, בחמאס מאבדים את החלק הכבד באלמנט הלחץ הצבאי על ישראל. אולם עלינו לזכור כי שני האלמנטים הראשונים עדיין נמצאים בידיהם – והם שואבים מכך עידוד רב. עבור חמאס, אירוע כמו צווי המעצר הבין לאומיים אשר הוצאו על ידי שופטי ה-ICC נגד ראש ממשלת ישראל משדר לחמאס כי הוא בדרך הנכונה.
הוא גם רואה כי חלק ניכר מהאינטרס הישראלי לבצע הסכם בלבנון הוא הלחצים של ממשל ביידן היוצא ועצירת משלוחי הנשק. אולם, מנגד, הם מבינים שבתוך פחות מחודשיים, יתחלף הממשל האמריקאי – והם עלולים למצוא עצמם בזירה בין לאומית שונה לגמרי. מבחינת חמאס, הנקודה העיקרית שעדיין משחקת לטובתם היא המצב הפנימי בישראל: הם רואים כיצד ישראל עדיין נמצאת בחוסר אחדות פנימי והשימוש הפסיכולוגי שהם עושים בסרטוני ותמונות חטופים, בדיוק כפי שתואר במסמך האסטרטגיה שלהם, ממשיך לקרוע את הציבור הישראלי מבפנים.
מול כל אלמנטים אלו, אשר כאמור נמצאים בספר המשחק המקורי של חמאס, ניצב אלמנט חדש, שהוא מבחינתם המסוכן מכל: המבצע המתמשך של ישראל בצפון רצועת עזה המגיע כעת כבר ליומו ה-50. החלק המטריד ביותר מבחינת חמאס אינו הריגתם ולקיחתם בשבי של מאות מלוחמיו, אלא דווקא האוכלוסייה האזרחית אשר מתפנה מצפון צפון הרצועה.
העיירה בית חאנון התרוקנה לחלוטין, והפכה למעשה ליישוב העזתי הראשון שהפך כמעט לגמרי לעיירת רפאים. שאר צפון הרצועה: עטאטרה, בית להיה ומחנה הפליטים ג’בליה התפנו כמעט לגמרי אולם עדיין יש שם לחימה פעילה ונותרו בהן כמה אלפים בודדים של אזרחים. עשרות אלפים עקרו משם למערב העיר עזה (רק בודדים ירדו דרומה מעבר לציר נצרים).
האינטרס הראשי של הנהגת חמאס כעת הוא לא לאבד את אחיזתו האזרחית בצפון הרצועה והעיר עזה. ככל שישראל תמשיך בנחישות לפנות את האזרחים מאזורי הלחימה בצפון הרצועה, ובפרט אם יצליח צה"ל לעבות כוחות ללחץ נוסף על חמאס בשאר החלקים המערביים והדרומיים של העיר עזה – כך יגדל הלחץ של הנהגת חמאס אשר אולי, סוף סוף, תסכים להחזרת כל החטופים.
אייל עופר הוא מומחה לכלכלת חמאס