הסכם הפסקת האש בלבנון נכנס לתוקף אתמול. הנשיא ביידן הציג את ההסכם והדגיש שמדובר ב”הפסקת אש קבועה”. הוא התייחס גם למחויבותו להחזרת החטופים ולסיום המלחמה בעזה. הדגש יהיה כעת על אופן יישום ההסכם, אולם מספר סוגיות מרכזיות יקבעו אם יהיה מדובר בתהליך ארוך טווח של יציבות.
מניעת הברחת נשק מאיראן לחיזבאללה: המטרה היא למנוע את שיקומו הצבאי של חיזבאללה, ולמעברי הגבול בין סוריה ללבנון יש חשיבות רבה בעניין. הצבא הלבנוני יתקשה ליישם לבדו פיקוח הדוק במעברי הגבול, ועל כן יהיה תפקיד מרכזי לשחקנים החיצוניים - ארצות הברית, בריטניה וצרפת ואולי אף רוסיה. למוסקבה יש עניין ברור לשמר את שלטונו של אסד בדמשק, ולכן היא עשויה לתרום לתהליך ההסדרה בלבנון בתמורה לכך. ביקורו של רון דרמר במוסקבה אותת על רצונה של ישראל בתמיכה רוסית, ככל שניתן לצפות לה ולסמוך עליה.
שיקום דרום לבנון: ההכרח לשקם את האזור בתום יותר משנה של מלחמה חיוני בטווח המיידי כדי לאפשר את חזרת התושבים לבתיהם. אין מדובר בסוגיה כלכלית, אלא באתגר מדיני של ממש. כדי למנוע מחיזבאללה לשקם את מעמדו באמצעות מקורותיו הכספיים יש להבטיח שסיוע בינלאומי יועבר רק דרך ממשלת לבנון. בכך ניתן יהיה לתרום לתהליך חיזוקה של המדינה. העיתון אל־אח’באר הלבנוני, המקורב לארגון, כבר הדגיש את ההכרח להתמקד במלאכת השיקום.
ייצוב הזירה הפוליטית בלבנון: מוסדות המדינה מתפקדים למעשה בחסר זה יותר משנתיים. יחסי הכוחות הפוליטיים, בדגש על כוחו של חיזבאללה, מנעו בחירת נשיא המקובל על כלל הגורמים. לנוכח היחלשותו הברורה של חיזבאללה, כולל חיסול שדרת ההנהגה שלו, אפשר אולי להניע תהליך פוליטי שיאפשר את בחירתם של נשיא וממשלה קבועה. הדבר תלוי במידה רבה בשחקנים הפוליטיים בתוך לבנון, כמובן, בסיוע שחקנים חיצוניים רלוונטיים. האם הלבנונים ינצלו את שעת הכושר שלפניהם? ימים יגידו.
יישוב נקודות המחלוקת בגבול היבשתי בין ישראל ללבנון: לאחר החתימה על ההסכם הימי דובר רבות על הצורך להמשיך הלאה וליישב את המחלוקות בעניין הגבול היבשתי. יש בכך חשיבות כעת, אף שישראל הרשמית מדגישה שזה ייעשה רק “אם תרצה בכך”. חלק מהנקודות קלות לפתרון, אחרות מאתגרות יותר. עניין חוות שבעא מחייב מעורבות סורית. ראוי להתייחס למשא ומתן זה, אם יחודש, בצורה קונסטרוקטיבית, לאו דווקא מתוך הערכה אופטימית שניתן לפתור את כלל המחלוקות במהרה, אלא לנוכח העובדה שמסגרת של משא ומתן משמרת שיח מדיני, אומנם עקיף, שיסייע לחיזוקה של הכתובת המדינתית בלבנון.
חשוב מאוד בשלב זה להדגיש שלוש נקודות עיקריות: ישראל אינה צריכה להיות מעורבת, אף בעקיפין או למראית עין, בתהליכים הפנים־לבנוניים שציינו לעיל, גם אם יש לה אינטרס ישיר בעניין האופן שבו ימומשו, גם אם לאו. מעורבות ישראלית עלולה לקטוע באיבו כל תהליך פוליטי פנימי קונסטרוקטיבי.
ישראל חייבת לעקוב באופן מפוכח אחר התהליכים שיתרחשו בשטח לאחר הפסקת האש. חיזבאללה נחלש באופן מהותי, אך לא נעלם מהזירה. חשוב יהיה לנהל בהתאם את ציפיות מקבלי ההחלטות והציבור בישראל. שני הצדדים משווקים כעת את ההסכם כהישג, לצד סקפטיות בעניין אורך נשימתו. מותר להיות ספקנים, אולם חשוב יותר לתרום לסיכויי הצלחתו של ההסכם, כולל מול דעת הקהל.
הרבה מאוד מונח על כתפיהן של מדינת לבנון והחברה הלבנונית. מידה רבה של ספקנות בהקשר זה היא ריאלית למדי, אבל מדינת לבנון חייבת לעשות את המוטל עליה. היא, ולא אף אחד אחר.