מדינת לבנון מתאפיינת בשלוש תופעות הקשורות זו בזו: האחת, חולשתה הצבאית, שהביאה בעבר להשתלטות של אש”ף, סוריה וחיזבאללה על שטחה. השנייה, שלוש מלחמות אזרחים עקובות מדם שעברו על ארץ הארזים. והשלישית, ספיגת מהלומות צבאיות מישראל, ממבצעי ליטני (78’), דרך שלום הגליל (82’), דין וחשבון (93’) וענבי זעם (96’) ועד לבנון השנייה (2006).
מאז שחיזבאללה השתלט על המדינה, חלפו ארבעה עשורים רוויי עימותים עם ישראל. אבל מבחינת תושבי לבנון, תומכי חיזבאללה ומתנגדיו כאחד, מה שאירע בארצם בחודשים האחרונים לא דומה כלל למה שהיה בעבר. החוויה הקשה האחרונה היא לא פחות מאסון. לכן נראה שחשבון הנפש הלבנוני כבר החל. המהירות שבה ניאותו שאריות הפיקוד של חיזבאללה לאשר את הסכם הפסקת האש היא תוצאה של ביקורת קשה על הטרור השיעי מבית ומחוץ, עד כדי איום במלחמת אחים. חשבון נפש זה חובק בלבנון את כל הגופים הפוליטיים, אנשי הדת, האיגודים המקצועיים ואת החברה האזרחית כולה, שזועקת “די”.
אחרי חתימת הסכם הפסקת האש, קל להיסחף בזרם הביקורת העצמית בישראל ולנבא שחורות באשר לעתיד הזירה הלבנונית. קל מאוד לחזות שחיזבאללה ימשיך להיות ממומן על ידי איראן ויסתייע בסוריה לשיקום כוחו. ברם, העובדות עשויות להקשות על שיקום חיזבאללה, שכן כל צמרת הארגון חוסלה, כמות הרקטות שנותרה בידיו קטנה מבעבר, ובכלל, כל ילד בלבנון מדבר על “הארגון שהובס”.
האויב הישראלי מצטייר כיום בעיני לבנונים רבים, בהם פעילי חיזבאללה ותומכיו, כענק כוחני שקשה לנצחו. כן, הושב כוח ההרתעה הישראלי. מיליון וחצי העקורים שנעו מיואשים בצפון המדינה, ומאות האלפים שנותרו חסרי בית, בוודאי יזכרו לצה”ל את “הנכבה הלבנונית”, אך נכון לעכשיו הם תובעים ממדינתם שלא תשוב תמונתו של דובר צה”ל בערבית המורה להם לנטוש את בתיהם.
לבנון יוצאת למסע השתקמות ממושך, ואיש אינו יודע כיצד יסתיים. קיים קונצנזוס על כך שיש להחיות את הפרלמנט, לבחור נשיא על פי החוקה, לחזק את הצבא, לשקם את התשתיות ולשפר את איכות החיים. והאם כל זה כדי שחיזבאללה יבוא בעוד מספר שנים ויכריז על פלישה לגליל? כנראה לא.
ללבנון נוצר עתה חלון הזדמנויות של כמה שנים לשיקום. זהו חלון הזדמנויות גם עבור ישראל. צה”ל יקפיד שלא יוקם אוהל, מבנה או מחנה צבאי בסמוך לגבול, והוא ינטרל כל איום בעודו באיבו. מאידך, אין ודאות שמנהיגינו צופים פני עתיד ורואים את הפתח הצר שנפרץ ושעשוי להתרחב. ממשל טראמפ, שיפעל מיומו הראשון להסכם בין ישראל לסעודיה, עשוי להתלהב מהצלחה בנושא הסעודי ולנסות להרחיב את הסכמי אברהם למדינות אויב נוספות. לדוגמה, ללבנון. עם היד על הלב, איזה סכסוך בדיוק יש לנו עם הלבנונים? הרי עד שהגיעו אש”ף וחיזבאללה היו היחסים שקטים עד טובים. צריך לנסות לשוב לימים האלו, ואולי אף ליותר מכך.
ד"ר משה אלעד הוא אל"מ (מיל'), מזרחן ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, מומחה ללבנון ולשעבר מושל נפות צור ובינת ג'בל