ישראל מציינת השבוע את שבוע הבטיחות בדרכים, בשנה מדממת בדרכים עם 391 הרוגים עד היום. מאז 2008 לא חצה מספר ההרוגים את רף ה־400, והשנה למרבה הצער, ייתכן שנחצה שוב את המספר הטרגי הזה.
מצב הבטיחות בדרכים במדינת ישראל הוא מחדל מתמשך שרק הולך ומחמיר. בשעה שהממשלה מקצה עוד ועוד תקציבים להתמודדות עם אתגרי הביטחון, המלחמה בתאונות הדרכים נותרת מאחור. פרויקטים כמו המסילה הרביעית באיילון והקווים הנוספים של הרכבת הקלה בגוש דן ובירושלים, מתעכבים הרבה מעבר ללוחות הזמנים המקוריים, מותירים את הכבישים פקוקים יותר מאי פעם ואת הנהגים עצבניים ולחוצים.
כל אחת ואחד מאיתנו חווים את הקריסה של תשתיות התחבורה בישראל, את הפקקים ההולכים ומתרבים, את התחבורה הציבורית המקרטעת, את חוסר הסבלנות בכבישים, את הנהיגה הפרועה שלא זוכה למענה באכיפה ועוד. אבל התחושה היא שזה פחות מעניין את קובעי המדיניות.
כשכיהנתי כיו”ר ועדת המשנה לקידום בטיחות בדרכים, התחושה הייתה של כסת”ח מתמשך, כמעט מדיניות של חוסר עשייה, תוך ניסיון לצייר מציאות אלטרנטיבית, העיקר לא לקחת אחריות ולא להודות בכישלון במניעת התגברות הקטל בדרכים. לכן התפטרתי מראשות הוועדה.
שרת התחבורה הופכת את משרדה לחממת מינויים פוליטיים ומביאה לעזיבת אנשי המקצוע, והשר האחראי על האכיפה הוא עבריין תנועה סדרתי.
נושא התחבורה והבטיחות בדרכים נוגע בחיי היומיום של כל אזרח. למרבה הצער, שני השרים שמשפיעים הכי הרבה על הנושא מתעניינים יותר בלייקים וב”יהלומים” מאשר באזרחים, והתוצאה היא יותר הפקרות בדרכים, יותר פצועים ומספר שיא בלתי נתפס של הרוגים.
הממשלה הזו חייבת ללכת מהרבה סיבות, אבל הסיבה המרכזית היא שהיא הפכה את האזרחים לבני ערובה של האינטרסים האישיים והמגזריים של חבריה. אנחנו רואים את זה במלחמה המתמשכת בלי סוף נראה באופק, במתווי השתמטות מגיוס, בדאגה לשלומם של הכספים הקואליציוניים וגם בזלזול המתמשך בחיי אדם בדרכים.
שבוע הבטיחות בדרכים בשנה של הפקרות בדרכים הוא תזכורת נוספת לכך שלאזרחי ישראל מגיע הרבה יותר. בראש ובראשונה מגיעה לנו ממשלה שתפעל בעבורנו ולא כזו שכל שמעניין אותה הוא להמשיך להסוות את כישלונותיה הסדרתיים במסך עשן של הסתה, מהפכות משטריות ורדיפת שומרי הסף.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם "יש עתיד"