באיראן יודעים כי ההסדרה בלבנון היא הסכם קריטי להצלת מה שנותר מחיזבאללה, וכי יש לעצור את המשך הלחימה. מעבר להפסד כוח הפרוקסי האיכותי ביותר, מוטרדים האיראנים גם מהפסד במלחמה הפסיכולוגית, עת יחזרו תושבי ישראל לביתם בצפון. החלטה 1701 תיושם, כוחות בינ"ל יתפרסו במרחב דרום לבנון. כישלונם באיחוד הזירות ובהעדר היכולת להפסיק את הלחימה בעזה תצא לאור.
האיראנים יודעים כי מבחינה תעמולתית יקשה עליהם להתמודד עם מראות ההרס והחורבן בלבנון, השמדת שדרת הפיקוד בחיזבאללה והשמדת אחוזים משמעותיים ממערכי האש. לכן, המסר החשוב ביותר בתוכנית התעמולתית האיראנית הוא שוויון. חיזבאללה לא הובסה כשם שישראל לא ניצחה. הנרטיב המרכזי הוא שוויון המשוואות: "ישראל מפציצה בביירות – וחיזבאללה בתל אביב", כפי שהונחה מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, להצהיר בנאומו, משום שאינו מתורגל בנאומים ובמשוואות כמו נצראללה.
האיראנים רואים חשיבות בלוחמה הפסיכולוגית כחלק ממצג "יד עליונה" במשא ומתן להסכם. באמצעות סירוב או הוספה של סעיפים להסכם, והישג פסיכולוגי בדמות האזהרה של פיקוד העורף על החשש מהגברת המטחים של חיזבאללה במהלך המגעים, הם מנסים להציג הישגים. עם זאת, השאלות הקשות שמעלים פרשנים מתנגדי חיזבאללה, אך גם תומכיו, נוגעות, ראשית, לסיבת הכניסה למלחמה כהזדהות עם עזה.
שנית, הן מתמקדות בתהייה מדוע לא הסכים חיזבאללה להפסקת אש מוקדמת יותר – והוביל להגברת המהלומות ולהחרבת הבירה הלבנונית הפגועה עוד מאוגוסט 2020. אותם הפרשנים מעלים גם את הממד האזורי, המיוחס למדינות השכנות "שלא ירו טיל נייר אחד לעבר ישראל", ומאידך טוענים כי "ציר ההתנגדות הפסיק את התמיכה בעזה כדי להציל את עצמו". ככל הנראה, הדבר קשור לעובדה כי חיזבאללה ופטרונו האיראני אינם מתנים את ההסכם בהפסקת אש בעזה, מהלך ששובר את ההקשר שתווה נסראללה בתחילת המלחמה.
האיראנים בנו מספר מסרי תעמולה על מנת להציג את ישראל כמי החותמת על הסכם ממקום של ויתור וכישלון בהשגת כלל מטרות המלחמה בצפון, ומסתפקת במטרת החזרת תושבי הצפון לבתיהם, לאחר שנכשלה בהשמדת חיזבאללה ופרוקו מנשקו. כך, לדוגמה, הסכם מוגדר כהפסקת אש, מתוך ניסיון להציג זאת כאסטרטגיה ולא כתבוסה, תוך זיקה תעמולתית ל"הודנה", המונח האסלאמי להפסקת לחימה זמנית לצורך התארגנות לחידוש הלחימה. קרי, הסכם זה יהווה את הזרז לשיקום, התאוששות וחימוש מחדש של חיזבאללה על ידי פטרונו האיראני, לצד הניסיון הלחימתי שהוא צבר.
לחיזוק הטענה הם מציגים את המחלוקות בהסכם ככאלו המלמדים על שבריריותו, כך שברור שהוא הסכם זמני, או במילים אחרות, ניתן לסגת ממנו בעת ההתארגנות והתחמשות מחדש. באותה שעה, האיראנים מנסים להעביר מסר כי גם אם נחתם הסכם, אין משמעות להסכמים על הנייר – המציאות בשטח היא שקובעת. כך, למשל, בהתייחסותם להחלטה 1701, שכן "ההחלטה בדבר נסיגה מעבר לליטאני, שנתקבלה כבר ב-2006, לא מנעה מכל שעל בלבנון להשתייך להתנגדות". במילים אחרות, אין משמעות להוצאת חיזבאללה מהדרום משום שחיזבאללה "שנולד מתוך תושבי דרום לבנון", בו חברי יחידות 'נאצר', 'עזיז' ו'רדואן' צמחו באזור וימשיכו לפעול גם בעתיד.
בתוך כך, שתי סוגיות מטרידות את התעמלנים האיראנים. האחת היא כי ההסכם נחתם ללא תנאי להפסקת אש בעזה, והם רואים קושי תודעתי להסביר את הסכמת חיזבאללה לכך. גרוע מכך, את אישור המשטר האיראני, והם מסתפקים בהצהרות דקלרטיביות על ההקרבה של חיזבאללה בעבור עזה. והשנייה היא חזרת תושבי הצפון לביתם כתמונת ניצחון ישראלית. ההפחדה הפסיכולוגית כי זוועות שבעה באוקטובר יחזרו בעתיד גם ביישובי הצפון מזוהה על ידם כדרך אפקטיבית לאיזון התמונה: "סיוטי הבלהות בדמות פלישה קרקעית של חיזבאללה כמו ב-7 באוקטובר תלווה את מתיישבי הצפון בכל יום ובכל שעה".
למרות כל אלה, ברור דבר אחד: מדובר בעיני האיראנים על הסכם זמני לחילוץ חיזבאללה בשלב ראשון ולשיקומו לקראת מערכה נוספת נגד ישראל. המבחן האמיתי מבחינתם תהיה תגובת ישראל לפעילות השיקום, קרי, להעברת האמל"ח הראשונה. כאשר ההיסטוריה בלבנון ובעזה, לימדה אותם אחרת. מבחינתם, למילים, הסכמים, הצהרות ואיומים אין משמעות – רק למענה ישראלי תקיף וכוחני על אדמת לבנון. וישראל תבחן בתגובתה בהפרה הראשונה – כממשל הערבי: "בעת מבחן יכובד האדם או יושפל".
אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור. מומחה למו"מ, בכיר לשעבר במערכת הביטחון