הסכם הפסקת האש בצפון כולל הישגים, אך הם מונחים כרגע על קרן הצבי. אם בעקבותיו לא תפעל ישראל לפירוק חיזבאללה מנשקו, ההסכם יהיה רק מבוא למלחמת לבנון רביעית, קשה מזו שאולי הסתיימה כעת.
ההישגים הדיפלומטיים העיקריים שלנו הם, ראשית, שיפור החלטת מועצת הביטחון 1701 על ידי הקמת ועדת פיקוח של המעצמות, בראשות גנרל אמריקאי. שנית, המכתב האמריקאי לישראל המעניק לה, במגבלות מסוימות, חופש טיסה בשמי לבנון ו”רישיון להרוג” אם ההסכם יופר. אך כל זה ייבחן בעתיד.
הישגים שכבר הושגו הם, בראש ובראשונה, שבירת התחייבותו של נסראללה לשמירה על “אחדות הזירות”. שנית, שבירת התחייבותו של נעים קאסם, יורשו של נסראללה, שלא יסכים לעולם לכך שישראל תקבל אישור לפעולה בלבנון במקרה של הפרה.
אם כך, מה עלינו לעשות כעת?
במיידי, תמורת כל החטופים יש לעשות "גזור-הדבק" מלבנון לעזה, עם התוספת של קילומטר שטח אש, ואין שיקום בלי פירוק חמאס מנשקו.
בקרוב יחזרו התושבים הלבנונים בכפרי הגבול לבתיהם, ועימם אנשי חיזבאללה. ראש ממשלת ישראל חייב לפקוד על צה”ל להרוג מיד כל נושא נשק ולפוצץ מיד כל מכונית הנושאת חימוש או בית שנעשה עמדה צבאית. לשם כך הוא יזדקק לאומץ רב, מפני שקשה לתת פקודה כזו כשהגליל שוקק תיירים וכשברור שהירי עלול להצית מלחמה חדשה.
ראש הממשלה יידרש גם לאומץ במדיניות הגיוס, שכן יידרשו די חיילים לאייש את גבול הצפון במספרים גדולים פי שלושה או ארבעה ממה שהיה שם ערב ה-6 באוקטובר.
בנוסף למאבק באיראן, על ישראל להתמקד בשנה הקרובה בלבנון. מאז 2019 נמצאת התמיכה בחיזבאללה בלבנון בשקיעה. ב־2022 הם איבדו את הרוב הקואליציוני בפרלמנט. היום, רוב הציבור הלבנוני סבור שחיזבאללה הובס, גם אם לא חוסל. הביקורת העיקרית מופנית נגדו, לא נגד ישראל. הפחד מארגון הטרור בלבנון מתחיל להתפוגג, אבל זהו תהליך זמני. בתוך שנה, כשהארגון יתאושש, יחזור הפחד.
על ראש ממשלת ישראל מוטלת האחריות לגייס עכשיו את נשיאי ארצות הברית, הנוכחי והבא, ודרכם את מנהיגי צרפת, גרמניה ובריטניה, את הנהגת האמירויות ואת הסעודים, כדי להציע ללבנון “תוכנית מרשל”. התוכנית תשקם את הכלכלה הלבנונית שנחרבה. בתמורה, הפרלמנט יבחר נשיא (זה שנתיים שאין נשיא) וממשלה המוכנים להתעמת עם חיזבאללה. הם יכריזו על פירוק הנשק של הארגון, על פי החלטה 1701.
אומנם, חיזבאללה ואיראן יתנגדו, ואין בלבנון מי שמסוגל לכפות זאת עליהם בכוח. אלא שהמצב יהיה שונה מאוד משהיה לפני שנה: כשהמערכת הדמוקרטית נגדו, חיזבאללה המוחלש והמושפל יופיע בלבנון ובעולם במלוא דמותו הטרוריסטית. מכך חושש הארגון יותר מכל. ללחץ הפוליטי והכלכלי של הקואליציה הבינלאומית, בצירוף האיום במלחמת חורבן נוספת, יש סיכוי להצליח. יש גם סיכוי שהלחץ הציבורי בלבנון ישכנע את חיזבאללה להיפרד מנשקו הכבד.
בשעתו אמר טלייראן, שר החוץ של נפוליאון: “עם כידונים אפשר לעשות דברים רבים, מלבד לשבת עליהם”. פירוק חיזבאללה מנשקו הוא משימתו של כל ראש ממשלה ישראלי מהיום.
הכותב הוא מרצה באוניברסיטת חיפה