ספק רב עד כמה מוקדשת בציבור הישראלי, כולל בקרב מקבלי ההחלטות, תשומת לב בימים אלה, סביב כ"ט בנובמבר, להחלטה 181 של האו"ם – החלטת החלוקה מ־1947, שאפשרה את סיום המנדט הבריטי ואת ההכרזה על הקמת המדינה.
לא רבים מודעים לכך, אך ההישג הדיפלומטי יוצא הדופן של מדינה שטרם הוקמה היה פרי מאמצים דיפלומטיים מסועפים בהובלתו של משה שרת (שרתוק), אז ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. יודגש מראש, שרת לא עשה זאת לבדו. פעלו לצידו דמויות חשובות כאבא אבן, אבא הלל סילבר ואחרים. אך שרת היה הקברניט של המערכה בים הסוער של 1947, כשהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל נראתה כמעט חלום.
שנים רבות לפני כן פעל שרת להנחת התשתית לקבלת ההחלטה. כבר כשיזם את פרויקט חומה ומגדל ב־1936 הייתה מטרתו הקמת יישובים בכל רחבי הארץ כדי להשפיע על קביעת הגבולות. בקיץ 1947 הגיעה לארץ ועדת אונסקו"פ שנשלחה על ידי האו"ם לבדיקת המצב בארץ. את כל המהלכים מולה ריכז שרת. חודשים לפני ההצבעה הוא עקר עם משפחתו לניו יורק, סמוך למטה האו"ם. שרת חי בסביבה זרה ותובענית, כשהוא מנהל חמ"ל מדיני ופגישות רבות מדי יום כדי לגייס כל קול.
במוקד מאמציו עמדו ניסיונות השכנוע מול המעצמות, ארצות הברית וברית המועצות. ארצות הברית ונשיאה הארי טרומן היו יעד מרכזי ללחצים. שרת ואנשיו גייסו את ראשי הקהילה היהודית כדי לשכנע את הבית הלבן בנחיצות תמיכתו, תוך הדגשת מחויבותה המוסרית של ארצות הברית לעם היהודי בעקבות השואה.
כלוליין על חבל דק בין מזרח למערב, שרת הדגיש באוזני הנציגים הסובייטים את האינטרסים המשותפים ואת הרעיון שמדינה יהודית תאזן את ההשפעה הבריטית במזרח התיכון. התוצאה: גם ברית המועצות של סטלין הכריזה לבסוף על תמיכה ביישוב היהודי. שרת השקיע גם מאמצים נרחבים במדינות אמריקה הלטינית, שהיוו "בלוק הצבעה" חשוב. הוא לא הסתפק במגעים טקטיים, אלא הציג חזון ציוני משולב: זכותו ההיסטורית של העם היהודי לארץ ישראל, לצד פתרון מעשי, מוסרי וריאלי לשני העמים החיים בארץ. הסוף ידוע: ב־29 בנובמבר 1947 התקבלה באו"ם ההחלטה: 33 מדינות הצביעו בעד, 13 נגד ועשר נמנעו.
בספר "משה שרת שלא הכרנו", שכתב וערך ד"ר מרדכי נאור, מסופר על שהתרחש בסיום טקס הכרזת המדינה ב־ה' באייר, 14 במאי 1948: "כשהסתיים הטקס, ומנהיגי היישוב יצאו אל ההמונים שגדשו את שדרות רוטשילד הסמוכות, זכו דוד בן־גוריון ומשה שרת לתשואות הרמות ביותר. שרת, שלווה על ידי רעייתו ציפורה, לא הצליח לפרוץ דרך למכוניתו, בגלל מאות אנשים ונשים נלהבים. רבים ביקשו ללחוץ את ידו וקולות נשמעו: 'תודה לך על המדינה היהודית שהבאתָ לנו!'".