הסטארט־אפ העברי המתקדם להתיישבות מחודשת בעזה מעורר קשת תגובות שבין תדהמה לבהלה בקרב מי שאינם מתקבצים בקצה הלאומני, הדתי והמשיחי גם יחד של המפה הפוליטית בישראל.
ובכל זאת, ולו כתרגיל מחשבתי בלבד, הנה שאלה: מהו ההבדל העקרוני בין התיישבות יהודית עכשווית בעזה, ובין ההתיישבות היהודית הקיימת בגדה המערבית, או בשמה הימני “יהודה ושומרון”? התשובה די פשוטה: ההבדל הוא 57 שנים. בשני המקרים מדובר בכיבוש צבאי במלחמה (אם כי לשיטת מכחישי הכיבוש, השטחים לא נלקחו מידי מדינה ריבונית, אלא פשוט ישבו להם שם, בודדים ושוממים, וייחלו להיגאל). אותו כיבוש, גם אם יכונה סלט פירות, התפתח להתיישבות אזרחית יהודית בשטחים, לחלק דה פקטו ממדינת ישראל, תוך קיום משטר צבאי – דיקטטורה צבאית, הלכה למעשה – השולט במיליוני תושבים מקומיים, פלסטינים, חסרי זכויות אזרח.
ההתיישבות היהודית בגדה, שהחלה ב־1967 ונמשכת מאז ביתר שאת, זכתה עם השנים לטשטוש מוחלט בתודעה הישראלית: לא עוול ואיוולת, לא התנהלות שעשויה להיחשב פשע מלחמה (יישוב אוכלוסייה אזרחית בשטח כבוש), אלא מימוש זכות לגיטימית, היסטורית ואף מוסרית. אותה זכות מנוּפנפת לעינינו כעת, כשעל הפרק החייאתה של ההתיישבות בעזה. לא די בזאת, בעת המלחמה בלבנון נשמעו גם קולות שקראו להתיישבות מקבילה בארץ הארזים, מטעמים דומים. למה לא, בעצם?
כל כך קהה הכיבוש בעינינו, על העיוותים והנזקים הכרוכים בו, עד שכל התנגדות לו ברחבי העולם נהדפת אוטומטית בטענת אנטישמיות טהורה. אין לטעות או להתבלבל: אנטישמיות מזוקקת אכן קיימת, למרבה הצער, כפי שגילויים אחרים של גזענות חיים ובועטים. אבל לא כל יציאה נגד מדיניות ישראל מקורה בשנאת יהודים. עובדה, גם יהודים רבים – בארץ, בארצות הברית ובמקומות אחרים – שותפים לביקורת ולהתנגדות. ולא, הם אינם אוטו־אנטישמים, שטופי שנאה עצמית כרונית. אלה אנשים חושבים, הגיוניים ו־כן, מוסריים. רוב העולם החופשי, שלא הסכים עם דרום אפריקה המפלה, או עם רוסיה הכובשת, לא יקבל גם את ישראל המתנחלת. לא בגדה, לא בעזה. לעולם.
אבל נרמול הטרלול בישראל אינו מסתכם בהלבנת ההתנחלות. די להציץ בממשלת ישראל הנוכחית ולראות בה בבירור, בלי קשר לדעה הפוליטית, שלושה דברים משמעותיים שלא היו כאן: מעולם לא כיהנה בישראל ממשלה שהעומד בראשה הוא נאשם פעיל בשלושה סעיפי אישום פליליים; מעולם לא כיהנה בישראל ממשלה שבין שריה הבכירים כהניסטים; מעולם לא כיהנה בישראל ממשלה שביצעה הפיכה משטרית מעשית באמצעות חקיקת חוקים שאינם דמוקרטיים.
ואפילו כל זה כבר אינו נראה פסול, חשוד, או לפחות מוזר. העובדה שתקדימים מסוכנים מחליקים בגרון, גם אם במאמץ קל, ומתקבלים כנורמליים על ידי המוח היהודי בישראל, מתבטאת נהדר בהסברו הכן, יש להודות, של השר קרעי: “אנחנו נבחרי ציבור, אנחנו יכולים לשנות את המשטר אם נרצה”. אם תרצו, אמר חוזה המדינה. ולא ידע את אשר הוא אומר.