בימים אלה מציינים את יום הזיכרון לפטירת דוד בן־גוריון, וזו הזדמנות להתגעגע לראש הממשלה הראשון של ישראל. מובן שהיסטוריונים מציינים גם חולשות אנושיות שלו וטעויות שנעשו על ידו, אך התבוננות בפרספקטיבת זמן מגלה אישיות מנהיגותית בעלת עוצמה אדירה, שתרומתה להקמת המדינה ולהסדרת המבנה השלטוני בה רבה ומוערכת מאוד.
אתמקד בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל, ב־14 במאי 1948. בן־גוריון הבין שמגילת העצמאות צריכה להיות מסמך מכונן, שחורג מההיבט הלאומי הצר, מסמך שמשלב בין החזון הציוני למחויבות לערכים אוניברסליים. מסמך המגדיר את המדינה כמרחב ערכים של צדק, שוויון וחירות, וכמובן כמרחב ערכים הנוגעים לזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי ולהכרה בזכותו ההיסטורית לריבונות במולדתו.
בן־גוריון דאג לניסוח המגילה כך שתהיה בה התייחסות לעולם המערבי ולעולם הערבי וכך שתיווצר לגיטימציה בינלאומית למדינה המוקמת. מרגש לקרוא כיצד פעל ליצירת הסכמות רחבות בקרב כל העם, גם במחיר ניסוחים מעורפלים לעיתים. הוא צירף וחיבר בין אידיאולוגיה וחזון ובין הפרקטי והאפשרי. המגילה מציינת שאיפה לשוויון, וגם קריאה לשלום עם השכנים וציפייה לשיתוף פעולה בינלאומי.
היא מביעה שאיפה להקמת מדינה דמוקרטית, המבוססת על עקרונות של שלטון חוק ומשפט, ומצביעה על מחויבות לעקרונות של חופש, צדק ושלום. יש בה הבטחה לשוויון זכויות מלא לכל אזרחי המדינה, ללא הבדל דת, גזע או מגדר. בעצב אני מניחה שמגילה כזו לא הייתה יכולה להיות מנוסחת היום.
אבל מלבד חזון מקיף ומרגש, מנהיגותו של בן־גוריון התאפיינה בהיבטים אישיותיים, שלצערנו לא רווחים היום בהנהגה. כמנהיג נחוש ודינמי, בן־גוריון הוביל החלטות קשות (אך הכרחיות בראייה היסטורית), כמו פירוק המחתרות וגיוס עולים. אומנם, המציאות הקואליציונית הייתה פשוטה יותר בזמנו, אך החלטותיו התקבלו לא כשבשבת הניזונה מסקרים, ולא תוך פזילה מתמדת לבייס.
בן־גוריון היה איש רוח ואיש ספר מעמיק. הוא למד וכתב על נושאים מגוונים, החל מהיסטוריה, דרך פילוסופיה וכלה בענייני חברה. הוא ראה בידע ובהשכלה כלים חיוניים להבנת המציאות ולעיצובה. גם לראש ממשלתנו היום יש תכונות אלה, אך חלק מסביבתו הפוליטית בזה להשכלה ולתרבות, דבר המשטח את תהליכי קבלת ההחלטות.
למרות היותו מנהיג בכיר שמר בן־גוריון על אורח חיים פשוט וצנוע. הוא האמין בעבודת כפיים, ועבר להתגורר בנגב, בשדה בוקר, כדי לממש את החזון החלוצי של התיישבות במדבר. הוא היה גם מהראשונים שהבינו את החשיבות של פיתוח טכנולוגי וביטחוני, והניח את היסודות לתעשיית הביטחון ולפיתוח יכולות טכנולוגיות מתקדמות. בן־גוריון ניהל משברים, קיבל החלטות קשות והצליח להניע אנשים לפעולה באמצעות כישוריו ובזכות הכריזמה שלו. לכך הצטרפה חשיבה אסטרטגית רחבה, שאפשרה לו לחזות את ההשלכות של החלטותיו.
ואולי הבסיס של השוני בין המנהיגות אז והיום הוא קביעתו: "אין איש יחיד קובע גורל מדינה ועם. אין אדם שאי אפשר בלעדיו".
הכותבת הייתה בעבר יו"ר תנועת "אמונה", תנועת האישה הדתית לאומית