האסון הכבד שפקד אותנו ב-7.10 לווה במשבר אמון ציבורי שלא ידענו כמותו. היוזמות הפרטיות, ההתנדבות וההירתמות האזרחית שראויות לכל שבח הבליטו את חדלונה ורקבונה העמוק של הרשות המבצעת.
הקריאות לאחדות ולריפוי שנשמעו מאז, חלקן אמיתיות וחלקן מזויפות, אינן מביאות איתן מרפא אמיתי לחוליים שהתגלו ולחוסר האמון שקיים בין חלקים גדולים בציבור. עלינו להבין כי קיים ציבור גדול שמאמין בקיומה של הדיפ סטייט ואינו מאמין במוסדות החוק. מהצד השני קיים ציבור ליברלי גדול, אשר נאחז במוסדות אלו ורואה בהם המגן האחרון של הדמוקרטיה.
הורדת הידיים בין שני חלקי הציבור, במתכונת הפוליטית הנוכחית, אינה מקדמת לריפוי ובוודאי שאינה תורמת לאחדות. ישראל נמצאת במסלול שסופו התרסקות. אל לנו לטעות ולחשוב ששלטון חדש או מפלגה נוצצת ירפאו את המדינה כל עוד הכללים לא השתנו. נדרש שינוי עמוק ומהותי של השיטה, בפרט מול האתגרים הרבים והמורכבים הניצבים בפנינו ולא רק בפן הבטחוני . אנחנו חייבים לאמץ מודל חדש ומשודרג של הדמוקרטיה.
שירתי שלושה עשורים במשטרת ישראל בתפקידים הרגישים והמרכזיים ביותר. כבר לפני למעלה מעשור העזתי להעלות בגלוי ביקורת בנוגע לנפוטיזם וקשרים אישיים כשיטת ניהול ומינויים שהייתה נהוגה במשטרת ישראל. הביקורת הגלויה שהבעתי הביאה בסופו של יום להרחקתי ממוקדי קבלת ההחלטות ובהמשך שילמתי מחיר יקר, שאין זה המקום לתאר.
איני מטיל דופי בכל אוכלוסיית המשרתים, רבים עושים מלאכתם קודש, אבל אני יכול לקבוע בוודאות שהתרבות הארגונית בארגונים בישראל הסתאבה והתוצאה - עבודה קשה, הישגים מקצועיים, יושרה ואמינות כבר אינן דרישות בסיס לקידום. הנאמנות האישית הפכה לחשובה הרבה יותר מהמקצוענות.
המינויים בארגונים המופקדים על בטחונה, תפקודה ושרידותה של מדינת ישראל נעשים במקרים רבים על בסיס חברות אישית, יחסי אמון, קשרי משפחה או, רחמנא לצלן, על בסיס אידאולוגיה או שיוך פוליטי. המשמעות המעשית- חוסר מקצועיות משווע של בעלי תפקידים בכירים, קבלת החלטות על בסיס שיקולים זרים ואימוץ קונספציות שגויות, הכל בהתאם לצורך של הגורם הממנה, לו חב המינוי את תפקידו ואת קידומו.
לצערי, הרעה החולה הזאת קיימת כמעט בכל ארגון חשוב במדינה, צה"ל, שירותי הביטחון, משרדי הממשלה, רשויות, פרקליטות ועוד. סרטן שהלך והתפשט. כעת מבקשים למנות גם את הסמן הימני, נציב שירות המדינה הבא, במינוי פוליטי.
בואו לא ניתמם. הדור שלנו לא המציא את השיטה. היה זה דור המייסדים. וותיקי הפלמ"ח, לוחמי המחתרות ומפא"י. מינוי אנ"ש (אנשי שלומנו) וטיפוח בעלי תפקידים שהיו נאמנים למפלגה השלטת ליוו אותנו כבר מימי קום המדינה ונתנו במעשיהם גושפנקא מפוקפקת לדורות הבאים. לדאבוני, מאז זה רק הלך, השתכלל והעמיק. דורות של בכירים נאמנים, אומרי הן ומסתירי תקלות ומחדלים צמחו וקודמו בארגונים הכי אסטרטגיים במדינה שלנו. לרוב הציבור לא נחשף לתהליך הפסול. הוא נעשה בהסתר, בתוך הארגונים פנימה ותוך ניצול תקנות וחוקים, אשר מאפשרים לבכירים בארגונים ולשרים הממונים עליהם לעשות כעולה על רוחם מבלי החובה לנהוג בשקיפות ומבלי לתת דין וחשבון לציבור.
את התוצאות ההרסניות של התהליך אנחנו רואים ומרגישים היטב, בעיקר, כאשר המחדלים הם עמוקים ואינם ניתנים להסתרה, כדוגמת אסון מרון, בריחת האסירים מכלא שיטה, רצח ראש ממשלה, כשלים בטיפול במגיפה, מעשי רצח רבים לאור יום וכעת- מחדל צבאי, מודיעיני ומדיני בלתי נתפס בגודלו, אשר הביא באופן ישיר לטבח אזרחים בבתיהם, לפציעתם של אלפים, לחטיפתם של רבים ולמותם של מאות אנשי כוחות הביטחון בתוך שעות ספורות.
פעם אחר פעם, בעקבות אותם אירועים חמורים, הציבור נזעק ודורש להקים וועדות חקירה. פעם אחר פעם מצליחים נבחרי הציבור להתחמק מאחריות ובסופו של יום השיטה והריקבון נשארים כאן איתנו, עד לאסון הבא. הסיבה לכך היא פשוטה- כל עוד קיימת בישראל חבורת אנשים אשר מולחמים אל עטיני השלטון ואל קרן השפע שמכוונת אליהם, הם ישמרו את השיטה הרקובה בכל כוחם ויש להם הרבה מאד כוח.
אם נמשיך לשתוק ולהשלים עם המצב, אין לי ספק שנדע אירועים חמורים ומזעזעים נוספים. לעיתים אסון גדול עשוי להיות אירוע מכונן בחיי אומה. אירוע כזה יכול לטלטל, להוציא אנשים מהפוזיציה והקיבעון, להכריח אותם לבחון לעומק, לערוך חשבון נפש לאומי נוקב ולהגיע לתובנות, מהן ניתן יהיה לצמוח וליישם שינוי עמוק וחיובי.
לכן, חובה לשנות את השיטה מהיסוד באופן שישקם את משבר האמון ויגדיר מחדש את החוזה בין המדינה לאזרחיה. השינוי שאני מציע כולל מספר רבדים-
1. כינון דמוקרטיה ישירה- שילוב העם בהחלטות מדיניות משמעותיות. מודל שכבר מיושם בעולם. הגדרת אמירת אמת לציבור כחובה חוקית של נבחרי ציבור ונושאי תפקידים ציבוריים. מצע המפלגה יהווה חוזה מחייב ואי עמידה בו יביא ל"סיום חוזה". מה שלא הופיע במצע, או נושאים מהותיים אחרים במחלוקת, יובאו למשאל עם תוך שימוש בטכנולוגיות קיימות ומוכרות. לא נשמע יותר את האמירות "ממשלה מחליפים בקלפי'' והפוליטיקאים לא יוכלו לעשות כעולה על רוחם בין בחירות לבחירות.
2. פיתוח מנגנון מינויים חדש- צמצום דרסטי של המינויים הפוליטיים. קביעת רשימת מינויים אשר יתבצעו על בסיס טכנוקרטי מקצועי, בכפוף לקביעת תנאי סף ודרישות נוקשות (ספרי תפקידים ותנאים מקדמיים ברורים ושקופים, אשר לא ישתנו לבקרים ולא יתגמשו). לדוגמה- מינוי אלופי צה"ל והרמטכ"ל, ניצבי המשטרה והמפכ"ל, ראשי אגפים בשב"כ וראש השב"כ, מבקר המדינה, נציב שירות המדינה, ראשי אגפים במשרדי הממשלה וברשויות, שופטים ופרקליטים במגזר הציבורי, דירקטורים בחברות ממשלתיות ועוד. הדבר יקשה על הפוליטיקאים לעשות כבשלהם במשרדים ובארגונים עליהם הם מופקדים ויאלץ אותם לפעול באופן מקצועי וסדור.
3. יצירת מנגנון חיצוני וא-פוליטי לבחירת בעלי תפקידים בכירים - יצירת וועדות אזרחיות, שתהיינה מורכבות מחברים בעלי נסיון ורקע רלבנטיים ומוכחים. כולם א-פוליטיים. חברי הוועדות יהיו אלה שישקלו ויבחרו את המתאימים ביותר לתפקידים הבכירים בארגונים השונים ובמגזרים השונים. בעלי התפקידים שייבחרו יהיו נאמנים בראש וראשונה לתפקידם ולציבור ולא לבעל תפקיד פוליטי כזה או אחר.
4. שקיפות, פתיחות, פיקוח ותהליכי בקרה אמיתיים- כבסיס חיוני למנהל תקין - כינון ופיתוח של גורמים אפקטיביים שישמשו מגדלורים ויהיו אמונים על הפיקוח והבקרה ומתן כלים מתאימים ו'שיניים' לגורמי הפיקוח והבקרה. טיפוח תרבות התחקיר והפקת הלקחים כחלק מהתרבות הארגונית. הקמת מנגנונים לשיתוף הקהילה במהלכים ביצועיים, בתהליכים ובחלק מקבלת ההחלטות בארגונים אשר פועלים באופן ישיר בשיתוף ולמען הקהילה, כמו משטרה, משרד החינוך, רווחה וכו'.
לא פותרים משבר אמון עמוק וקשה כל כך בהחלפת מפלגה בשלטון ובהבטחות, אלא במעשים ובבניית מנגנונים, אשר יבטיחו לציבור, אשר אמונו בשלטון ובארגונים התפוגג, כי שינוי השיטה יהווה רשת ביטחון והגנה מפני ריקבון עתידי של המערכות, מפני מחדלים איומים, הסתרה, טיוח, הפקרות והפקרת חיי אדם. השיטה החדשה תבטיח ניהול מקצועי ותוודא שכספים ינותבו למקומות הראויים ואיכות חיינו תשתפר ללא הכר.
כעת צריך מנהיגים שיובילו את המהלך ויביאו להבראת המדינה. זה לא תהליך פשוט. זה לא תהליך קל. לנתק פוליטיקאים, עסקנים ואנשי הון ממרכזי הכוח ומהתקציבים היא משימה קשה, אבל בעת הזו יש לציבור מנדט מוסרי והכרחי לבצע את השינוי הזה וכל מי שינסה לחבל בתהליך או לשכנע לבחור בו מבלי שהתחייב לשינוי המתחייב, יידרש לספק לקהילה נימוקים טובים ומשכנעים ולא, הוא ייחשד כמי שנהנה ממנעמי השלטון ומכיבודיו, על חשבון דם ילדינו ואיכות חיינו.
אסור לנו להמתין לתחקירים ולוועדות. הזיכרון מתקהה, הנדסת התודעה פועלת והשחיתות תישאר. עלינו להתחיל במסע כבר היום. כשנעשה זאת, מובטח לנו עתיד הרבה יותר טוב.
תנ"צ בדימוס גיא ניר שירת 30 שנה במשטרת ישראל. כיום יועץ בנושאי לחימה בפשיעה ומודיעין, מרצה ופרשן.