לאחרונה התבשרנו שההצבעה באוניברסיטה העברית על הענקת תואר דוקטור לשם כבוד לנשיא המדינה, יצחק הרצוג, לוותה בעימות, וכי רוב קטן של 46 מחברי סנאט האוניברסיטה תמך בהצעה, לעומת 35 שהתנגדו ו־12 שנמנעו. המתנגדים טענו כי ההחלטה לא זכתה לרוב הנדרש, אם סופרים את הנמנעים. לדעת המתנגדים להצעה, הנשיא הרצוג כשל בתפקידו כי לא התנגד להפיכה המשטרית ובכך תרם לקידומה, וכי כיום הוא אינו יוצא נגד ממשלת נתניהו, שנמנעת מהחזרת החטופים.
ההפך הוא הנכון. הכי קל היה לנשיא הרצוג להיות פופולרי, כמי שמתנגד לממשלה הנוכחית. אבל המציאות מורכבת הרבה יותר. בכנס ההשכלה הגבוהה הנשיא הרצוג נשא נאום תוקפני והזהיר: "אתם מחריבים את המדינה. חייבים לעצור את הטירוף הזה עכשיו״. הנשיא תיאר את ההתייחסות המבזה והמשפילה למשפחות חטופים, יצא נגד האשמתם של ראש השב"כ והרמטכ"ל בבגידה ובניסיון הפיכה, ונגד הצגת היועצת המשפטית לממשלה כאויבת המדינה. הרצוג סיים את דבריו ב"יש מי שמקריבים את עצמם למען המדינה, ומשלמים בחייהם יום־יום. ויש מי שמחריבים את המדינה, ואני מתחייב שאני אלחם בהם בכל כוחי".
עמידתו של הנשיא על הממלכתיות ראויה להערצה. הדבר הנכון לחברה הישראלית הוא עצירת הטירוף של חלופות קיצוניות, שמלווה אותנו מאז 2019. דווקא כעת עלינו לעצור ולחשוב, איזו חברה אנחנו רוצים להיות. האם חברה שלעד נמצאת במחלוקת בין מסרים קיצוניים, כשמסרים אלה מתוּוכים ומהדהדים ברשתות תקשורת וברשתות חברתיות מתלהמות?
לאן פניכם, מכובדיי חברי הסנאט באוניברסיטה העברית? דווקא מכם היה מצופה להתעלות מעל דפי המסרים של הפוליטיקאים ולהיכנס לעובי הקורה. דווקא מכם היה מצופה לחבק את הנשיא הרצוג, ולנצל זאת כדי לקרוא להידברות בין חלקי העם. זה עוד לא מאוחר.
ראו מה קורה סביבכם: רוח חדשה מפעמת בחברה. קבוצות שלא איבדו את התקווה עבור החברה הישראלית בוחרות לקום ולקיים מפגשי הידברות כדי להגיע למכנה המוסכם. אלה קבוצות כ"רבעון הרביעי", "מועצת העם החדשה", "המילואימניקים" ועוד. חברי הסנאט של האוניברסיטה המכובדת, שלמרות הקשיים והחרמות הבינלאומיים הצליחה להתמקם במקומות גבוהים במדדי ההשכלה הגבוהה בעולם, אמורים לעצור לרגע ולשאול את עצמם, מה הם מביאים לחברה הישראלית המדממת, המשוועת לקול אחר?
דווקא אלה שמחנכים את הסטודנטים והסטודנטיות לפלורליזם מחשבתי יכולים לעצור את הטירוף ולקרוא לשינוי רעיוני ומחשבתי בתחומים שנוגעים בזהות שלנו, ושהוזנחו. האם באמת אין אנו יכולים להיות מדינה יהודית, דמוקרטית ורב־תרבותית? האם אין אנו יכולים לחוקק חוק יסוד חקיקה, שיאזן בין הרשות השופטת ובין הממשלה או הכנסת? התחושה היא כרגע שוויתרתם על כך. אני מקווה מאוד שלא. ישראל של היום זקוקה למנהיגות חדשה, מעוררת השראה, שגם משלמת מחירים על כך – ויפה שעה אחת קודם. ישראל זקוקה לקול חדש ומעורר השראה, כקולו של הנשיא יצחק הרצוג.
הכותב הוא מומחה למשפט ציבורי ומדיניות ציבורית במכללה האקדמית תל אביב־יפו