השבוע התבשרנו על אישור המל״ג להקמה של בית ספר לרפואה נוסף במרכז הארץ. כל אחד יכול היה לתאר לעצמו את בקבוקי השמפניה נפתחים ואת הכוסות מתמלאות. ניצחון נוסף באזור המרכז.
כי במדינת ישראל של מרכז הארץ הכל אפשרי. בתי החולים הם מהטובים בעולם. וכשבית חולים מעולה מבקש לתפקד כבית ספר לרפואה, המועצה להשכלה גבוהה מוצאת את הדרך לתת לכך הכשר. הרי חסרים רופאים בישראל. ואת הרופאים עדיף שנכשיר כאן, גם אם בשכר לימוד של עשרות אלפי יורו בשנה. כשאוניברסיטה מחליטה לפתוח פקולטה פרטית לרפואה, המועצה להשכלה גבוהה מקימה ועדה ומעניקה אישור. כי חסרים רופאים בישראל ועדיף שנכשיר אותם כאן בשכר לימוד של קרוב למאה אלף ש״ח בשנה.
בתי החולים במרכז הארץ מוצאים שדות קליניים לבתי הספר החדשים להכשרת סטודנטים לרפואה, זאת למרות ׳המצוקה הנוראית׳ בזמינות השדות קליניים, אותה מדקלמים בזה אחר זה קברניטי מערכת הבריאות כבר שנים רבות. במדינת ישראל של מרכז הארץ יש הרבה סיבות להרים כוסית של שמפניה. כי מיזמים מקבלים אישורים והמערכת עובדת בצורה תקינה. הבריאות וההשכלה משגשגים יחד , ומשרדי הממשלה אפילו הסכימו לפתוח פתח להפיכת מערכת האקדמיה הרפואית לפרטית. שנים מהיום, ייתכן שנראה כאן אקדמיה לעשירים שלצידה פירורים שנזרקים לתושבי הפריפריה שמטבע הדברים יש להם פחות. ולהם צריך לעזור ,ועבורם צריך לחפש מלגות לימוד. זאת על מנת שגם הם יוכלו להגשים חלום וללמוד רפואה.
אך במדינת ישראל של הפריפריה, בעיקר הדרומית מוצאים תמיד סיבות להגיד לא. זוהי תמונת המראה של מדינת ישראל של מרכז הארץ. כאן הכל הפוך. במקום למצוא סיבה להגיד כן לפרויקטים חדשניים שעשויים להפריח את השממה, מוצאים סיבות להגיד לא. לפני מספר חודשים הגשנו בקשה למועצה להשכלה גבוהה על מנת להקים פקולטה בינלאומית לרפואה בעיר אילת. פרויקט ציוני טהור. ארגון ללא מטרות רווח שלאיש אין כוונה להתעשר ממנו.
פרויקט כזה, בשיתוף ארגון הבריאות הגדול במדינה, עשוי היה להפוך את העיר המרוחקת והמוזנחת ביותר בישראל מבחינת שירותי בריאות והשכלה לאימפריה משגשגת. מרכז אקדמיה עולמי לרפואה עם מרכז ביוטק רפואי מתקדם. פרויקט שיכול היה לספק תעסוקה לעשרות אלפי תושבים ולהפוך ליהלום של העיר כולה. למשוך רופאים מומחים שלא מגיעים לאילת בשביל כסף. אבל כן יגיעו בשביל מנויים אקדמיים.
אך התשובה של המועצה להשכלה גבוהה הייתה שלילית באופן מיידי. בנוסף אציין שמנקודת המבט שלי התהליך נעשה תוך הזלזול עמוק כלפינו , כאשר איש לא טרח לענות לפנייתנו ובקשותינו. כל התשובות הועברו כמו יונת דואר דרך ראש העיר של אילת. כי אנחנו לא ראויים. לא לפקולטה וגם לא לתשובה מסודרת מהארגון שאמון על רמת האקדמיה בישראל. הזלזול נמשך גם כאשר התקיים דיון בעניין בקשתנו להקים פקולטה אבל אנחנו לא הורשנו להיכנס לדיון. נאלצנו להישאר בחוץ כי אנחנו לא ראויים. אנחנו פונים בשם מדינת ישראל של הדרום.
מדברים רבות בימים אלה על השוויון בנטל. אז נבהיר למען הסר ספק: אנשי הדרום הקרוב והרחוק משלמים מיסים למדינת ישראל בדיוק כמו אנשי המרכז. אנשי הדרום של מדינת ישראל מתגייסים לצבא, ובימים אלה נפצעים ונהרגים ממש כמו אנשי המרכז. אז אולי למישהו יש הסבר מדוע הם, אנחנו, כל כך מקופחים?
למה אצלנו מוצאים תמיד סיבות להגיד לא כאשר האיזור משווע לשיפור שירותי ההשכלה והרפואה? שאלו אותי לא מזמן מהם הסיבות שבגינן המל״ג מתנגד להקמה של פקולטה בינלאומית דוברת אנגלית בעיר אילת. עניתי שהסיבות ממש לא חשובות. כי לכל אתגר יש פיתרון מנומק בגוף הבקשה שהגשנו. מה שחשוב זו הגישה השלילית, שבאה לידי ביטוי בקבלת הלא המוחלט והמהיר.
ואני טוען שמלחמת ה-7.10 חייבת לשנות משהו. גם המועצה להשכלה גבוהה צריכה לשנות את הגישה ולאפשר איכות שווה להשכלה ובריאות בכל רחבי הארץ. ממש כמו שתושבי הדרום מתגייסים להילחם בחזית הדרום והצפון, ונושאים בנטל המיסים של מדינת ישראל, כך מגיע גם שוויון בשירותי הבריאות ובהזדמנויות ההשכלה במדינת ישראל. אילת ירוחם דימונה ובאר שבע לא פחות חשובות מתל אביב הרצליה ורעננה. אני קורא למועצה להשכלה גבוהה לאמץ את הגישה הזאת , להפסיק את הנצחת האפליה ולשנות את היחס פעם אחת ולתמיד.
הכותב הוא מנכ״ל מדיקל דוקטור וממובילי המהלך להקמת פקולטה לרפואה באילת