100 חטופים וחטופות מצויים בשבי חמאס כבר 14 חודשים. בחושך, בתנאים איומים, בבדידות איומה, בחשש ששכחו מהם. אזרחי המדינה כל כך רוצים לראות אותם, לראות אתכם, לנשום את הנשימה העמוקה הזאת של אנחת הרווחה, לחוש את ההקלה שתצליח לגרום לנו להסתכל על העתיד במדינה שתמיד חלמנו עליה בצורה קצת יותר אופטימית.
אנחנו שומעים בימים האחרונים התקדמות מהוססת אל עסקה קרבה. והלוואי שזה באמת יוביל למשהו. זה לא סותר את העובדה שבמהלך השבוע החולף, וגם לפניו, נראה שהממשלה מקפידה להריץ חוק אחרי חוק שגם במדינה ללא מלחמה היה נשמע כמו החלטה תמוהה, כאשר מולה אופוזיציה שלא עושה דבר כדי למנוע את זה. טבעתם בבליל החקיקה? בואו נראה מה קרה כאן לאחרונה.
חוק פלדשטיין. מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית הצעת חוק שעתידה להגן על דובר ראש הממשלה בנימין נתניהו לעניינים צבאיים אלי פלדשטיין, שחשוד בהדלפת מידע סודי הנוגע למלחמה. בחוק, שמטרתו להגן על פלדשטיין וגם על הנגד הנוסף הנחקר בפרשה, תמכו 59 חברי כנסת מול 52 שהתנגדו, כאשר ראש הממשלה לא השתתף בהצבעה. בעברית צחה – החוק הנ"ל מיועד להגנה על עבירת ביטחון מידע חמורה לכאורה, והוא יעניק חסינות מהעמדה לדין למי שידליף מידע סודי לנתניהו.
נמשיך. מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הפרטת תאגיד השידור הציבורי, שכבר פרטתי ודנתי בו בטורי בשבוע שעבר. החלטה מעוררת תרעומת בעיקר כי התאגיד הוא הבית של כולנו, הבטן הרכה שמעליה כרבולית של אחדות, והסיבה שלנו להתגאות בטלוויזיה הכי איכותית בעולם. אבל יותר מזה? הניסיון להלך אימים על התאגיד הוא אינו אלא ניסיון להפוך את שוק התקשורת בישראל לאחיד יותר בקטע רע, ולתת הרבה יותר כוח לאלו שיכולים לנצל את זה. 49 תומכים מול 46 מתנגדים.
על סדר היום של מושב החורף יש עוד פנינים בארסנל: ועדת חקירה פוליטית לאירועי ה־7 באוקטובר, כולל איסור להקים ועדת חקירה ממלכתית, הרחבת חסינות חברי הכנסת, הקמת מחלקת מודיעין חלופית לאמ"ן תחת משרד רה"מ, סגירת גלי צה"ל, שליטה בשיטת מדידת הרייטינג, הרחבת סמכויות השר לביטחון לאומי לקביעת שכר השוטרים.
א', זה לא יקרה. ב', שימו לרגע את הפוליטיקה בצד, ואת העובדה שלחטופים לא מגיע שבזה יתעסקו נבחרי הציבור שלהם עכשיו – אין אף אחד שרוצה בשום דבר ממה שכתבתי כאן, אולי חוץ מחברי הכנסת בחסינות. כל ההצבעות בעד, הצעות החוק, הרעיונות התמוהים הללו, הם תוצאה של משמעת קואליציונית שלא נתקלת בחומה הבצורה של האופוזיציה.
אנחנו, אזרחי המדינה, מחכים למנהיגות אמיתית שתבלום את כל זאת ועוד. שתזכיר למי שיושב בראש שיש אנשים שלא ראו את המשפחות שלהם יותר משנה. שתגרום להפסקת הניצול הציני של ההלם שלנו מכל מה שקורה. הבעיה היא שהבדיחה על חשבוננו. והיא ממש לא מצחיקה, גם אם מנסים להסביר אותה.
