לפני ימים אחדים, זעקו הכותרות על הירידה החדשה שנרשמה בהישגיהם של תלמידי ח' במתמטיקה ובמדעים. בעבור רבים—אנשי חינוך בעבר ובהווה, בשדה ובמחקר ובתווך שביניהם—מדובר בחדשות מסוג "כלב נשך אדם", או לכל הפחות מסוג "כלב ינשוך בקרוב אדם". ההפתעה מן הידיעה הזו דומה להפתעה מגשם כאשר מעליך מלאים השמיים בעננים קודרים.
ראשית, כמה מילים על מבחן טימס (TIMSS) ועל תוצאותיו שפורסמו בשבוע שעבר. מדובר במחקר בינלאומי מקיף, אשר נערך אחת לארבע שנים, ובוחן את הישגיהם של תלמידי כיתות ח' במתמטיקה ובמדעים. ההישגים של תלמידי ישראל במבחן האחרון, שנערך בשנת 2023, ירדו משמעותית מאז המבחן הקודם, שנערך בשנת 2019. הירידה בהישגי התלמידים בישראל היא החדה ביותר שנרשמה בכל מדינות OECD, ומבין 35 המדינות שהשתתפו בשני המחזורים האחרונים, רק בארבע מדינות נרשמה ירידה דומה או חדה יותר, והן: בחריין, ירדן, קזחסטן ומלזיה. למעשה, ההישגים בישראל היו הנמוכים ביותר בה מאז 2007.
היו מי שניסו לקשור בין הירידה בהישגים לבין מגיפת הקורונה, שכן המבחן הקודם נערך טרום-ימי המגיפה והמבחן האחרון נערך אחרי שחלפה; כך עשה משרד החינוך. אכן, במדינות רבות נרשמה ירידה בהישגים בין שני המבחנים הללו, ובישראל—בה היו בימי הקורונה ימי סגר רבים יותר מאשר במדינות אחרות—הירידה היתה חדה. עם זאת, בארבע השנים שחלפו בין שני המבחנים התרחשו תהליכים נוספים, וממילא המחקר אינו מאפשר לקבוע קשרים של סיבה ותוצאה בהתייחס לשינויים בהישגים. זאת ועוד: משרד החינוך טען בתגובתו כי הוא מוביל תכנית מערכתית מקיפה להתאמת תכניות הלימודים במתמטיקה לסטנדרטים בינלאומיים. ועל כך יש לתהות: אם התוכנית המערכתית המקיפה כבר פעילה מאז תום מגיפת הקורונה – מדוע השלכותיה אינן משתקפות בהישגי התלמידים? ואם היא לא הופעלה במהירות בזמנו – מדוע השתהו בהפעלתה? כבר במהלך 2021 פורסמו ממצאים של מחקרי קורונה מהירים ושל קבוצות עבודה של חוקרי חינוך—שנערכו במימון משרד החינוך ובחסותו—מהם ניתן היה לקבל תמונת מצב עדכנית על מצב המערכת ולגזור תוכניות פעולה אופרטיביות.
שר החינוך הוסיף תגובה אישית לתגובת משרדו, ואמר כי עם סיום המלחמה ידרוש תקצוב תוספתי של מיליארד שקלים למערכת החינוך להתמודדות עם האתגרים החדשים. תגובה זו מעלה שאלות רבות, ובראשן זו: מדוע לא פעל השר לתוספות אלו עוד לפני המלחמה? הרי כשנכנס לתפקידו, בדצמבר 2022, הקורונה כבר לא שיחקה תפקיד משמעותי במערכת החינוך, והמלחמה עוד לא נראתה באופק; האם לא ידע אז על מצבה העגום של המערכת? כאשר פורסמו תוצאות המבחן הבינלאומי פיזה, שנערך אחרי ימי הקורונה והראה יציבות בהישגי תלמידי ישראל בקריאה, במתמטיקה ובמדעים לעומת ימי טרום המגיפה – משרד החינוך לא הזכיר בתגובתו את המילה "קורונה". אם כך, המגיפה לא רלוונטית במצב בו אין ירידה בהישגים, אך כן רלוונטית במצב בו יש ירידה?
כפי שציינתי בתחילת דבריי, הדו"ח האחרון חושף סוד גלוי. במערכת החינוך חסרים מורים רבים, רבים מן המורים אינם בעלי השכלה אקדמית מקיפה בתחום הדעת אותו הם מלמדים, ורבים מן המסיימים הכשרה להוראה אינם נקלטים כלל במערכת. בנוסף לכך, האלימות גואה בקרב התלמידים, הפערים בהישגים בין התלמידים הולכים ומתרחבים, מעמד המורים נמצא בשפל, ומעורבות הורים הפכה כבר מזמן להתערבות. כל זה קשור, כמובן, גם לשכר הנמוך של עובדי ההוראה. לפי המימרה האפריקאית, דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד, ואם כך – מה דרוש כדי לטפח מערכת חינוך? התשובה פשוטה ומסובכת כאחד: דרוש להציב את החינוך בישראל בראש סדר העדיפויות הלאומי באופן מיידי.
דווקא בימים האלו, צריך להיות ברור לכל כי החינוך המתמטי, המדעי והטכנולוגי—שמשורשיו יונקות מערכות הנשק המתקדמות שמסייעות לנו רבות הן בחזית והן בעורף—הוא מן הנכסים האטסטרטגיים החשובים ביותר של המדינה; נהיר גם שהוא מהווה בסיס לענפים רבים אחרים במשק. כמובן, חשוב מאוד גם חינוך איכותי למדעי הרוח והחברה, שכן בלעדיו לא תתפתח כאן חברה מודרנית, משכילה, תוססת, חפצת-חיים ודמוקרטית, כזו שמודעת למצבה ומבקרת אותו תדיר.
נכון, השקעה בחינוך אינה משתלמת לפוליטיקאים, שכן את פירותיה יקטפו, במקרים רבים, רק הבאים אחריהם. ועם זאת, בלעדיה – אין לנו קיום כחברה. טוב תעשה הממשלה אם תגבש כבר עכשיו תכנית רב-שנתית—מעשית ויצירתית—לקידום החינוך בישראל, כזו המבוססת על ידע רב שנצבר בארץ ובעולם, ותדאג למנגנונים שיבטיחו יישומה של תכנית זו. הדבר צריך ויכול להיעשות לצד מאמץ עיקש—מעשי ויצירתי—להשבתם לביתם של כל מי שמוחזקים עדיין בידי מפלצות חמאס.
פרופ' ארנון הרשקוביץ, ראש החוג לחינוך מתמטי, מדעי וטכנולוגי, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב