נפילת משטר אסד היא הזדמנות לשילוב מלא במדינת ישראל של אלה מבין הדרוזים בגולן שעד עתה טענו שהם רואים עצמם כאזרחים סורים.
מאז המאה ה־13 פזורים הדרוזים בכמה ארצות במזרח התיכון, כשבניגוד לעמים אחרים, מעולם לא הייתה להם שאיפה להקים לעצמם מדינה. הם שומרים על זהות דתית ואתנית נפרדת, ובמקביל נאמנים למדינה שבה הם חיים.
נקודת המפנה בקשר שבין הדרוזים בישראל ובין מדינת ישראל התרחשה לאחר הקרב ברמת יוחנן ב־16 באפריל 1948. עד אז היה גדוד דרוזי שנלחם לצד צבא ההצלה הערבי של קאוקג’י במרחב הגליל. לאחר ניצחונה של חטיבת כרמלי בקרב זה הושג הסכם אי־התקפה עם נכבדי העדה, שהחזיק מעמד לאורך מלחמת העצמאות והתפתח מאוחר יותר למערכת יחסים איתנה, שעומדת במבחן עד היום.
לאורך כל שנות קיומה של המדינה הפגינו הדרוזים נאמנות יוצאת דופן, השתלבו בצורה מלאה במערכת הביטחון ואף שילמו מחיר כבד במסגרת מה שמכונה “ברית הדמים” בין היהודים לדרוזים בארץ ישראל. מנגד, הדרוזים בלבנון נשארו נאמנים למדינת לבנון והדרוזים בסוריה היו נאמנים למשטר הסורי.
היחידים שנותרו “מתנדנדים” היו התושבים בארבעת כפרי הדרוזים ברמת הגולן. אף שחלפו 57 שנים מאז שנכבש האזור על ידי ישראל, רק חלק מהתושבים הדרוזים הסכימו לקבל אזרחות ישראלית. לפחות כלפי חוץ, רוב הדרוזים בגולן המשיכו לטעון שהם רואים עצמם כאזרחים סורים והביעו תמיכה במשטר אסד (האב והבן). אפשר בהחלט להבין אותם – לרבים מהם קרובי משפחה בסוריה, והחשש שמא יאונה רע למשפחותיהם אם הם יזדהו כישראלים היה מוצדק.
עם נפילת משטר אסד נוצרה הזדמנות חד־פעמית למהפך בגישת הדרוזים בגולן כלפי ישראל. עליהם להפנים עתה שהם חלק מהמדינה ולהצטרף לאחיהם המתגוררים בכפרי הדרוזים בגליל ובכרמל, בתהליך של השתלבות מלאה בחברה הישראלית. מדינת ישראל צריכה להושיט להם יד תומכת ומחבקת, והעדה הדרוזית, בראשות מנהיגה הרוחני השייח' מואפק טריף, צריכה למלא תפקיד מפתח בהובלת השינוי.
בהזדמנות זו ראוי לשוב ולעסוק בשאלה המטרידה את העדה הדרוזית בשנים האחרונות, כיצד מרחיבים את ברית הדמים ל”ברית החיים”. חוק הלאום נוסח באופן שגרם לדרוזים תחושת קיפוח קשה ויש לחשוב איך לתקן אותו כך שיסלק תחושה זו. חוק קמיניץ, שנועד להסדיר את נושא הבנייה הלא חוקית וההשתלטות על אדמות מדינה, פורש גם הוא על ידי הדרוזים כ”אצבע בעין”. יש למצוא את הדרך הנכונה שתאפשר לדרוזים לחיות ולהתפתח על אדמותיהם באופן שלא יפגע באחרים.
נושא חשוב נוסף, שאינו מדובר כמעט, הוא שילוב מלא של הדרוזים בכלכלה הישראלית, ובמיוחד בענף ההייטק. הדרך לשם מתחילה בהשכלה, כשעדיין אין מספיק סטודנטים דרוזים בלימודי מדעים והנדסה ולכן שיעור המועסקים הדרוזים בענפי ההייטק נמוך בהרבה משיעורם באוכלוסייה. יש מקום לתוכנית לאומית בהובלת משרדי החינוך והמדע, בשילוב האוניברסיטאות וחברות הייטק גדולות, כדי לשנות מצב זה.
