“אל תתעסק עם ישראל” היה “צו נשיאותי” סמוי שהעביר חאפז אל־אסד לבנו, בשאר, כשהאב שכב על ערש דווי. ואומנם, השושלת העלאווית, שהחלה את שליטתה ב־1970, הקפידה מאוד שלא להתגרות בישראל. משפחת אסד ספגה אלפי התקפות, הפצצות, חיסול כור – ומלבד מענה תקשורתי מגוחך לא הגיבה. צריך לציין שבמעורבותה הצבאית במדינות אחרות, כלבנון, ובתמיכתה בארגוני טרור כפת”ח, חמאס, הג’יהאד האסלאמי וחיזבאללה, משפחת אסד הציקה לישראל ללא סוף.
גבולה הבינלאומי של ישראל עם סוריה, מאז הסדר הביניים ב־1974, היה השקט ביותר מבחינתנו. רק פעם אחת התעמת אסד האב עם צה”ל – במלחמת לבנון 82’, בקרב סולטן יעקוב. אבל גם קרב חריג זה תוכנן בערמומיות על ידי אסד האב. בחסות המלחמה עם ישראל שלח המנהיג הסורי אלפי חיילים לעיר חאמה, שם התקוממו האחים המוסלמים נגד הממשל הסורי. הם רצו להדיח את השליט העלאווי שרדה במיליוני סונים.
כעבור כמה ימים נמנו כ־20 אלף גופות של מוסלמים סונים בעיר. העולם לא שם לב לטבח ההמוני כי הוא עסק במלחמת לבנון. “פרשת חאמה” שופכת אור על העיקרון הנוסף שבו דגלה משפחת אסד. כבת העדה העלאווית, עדה שכוללת רק 11% מתושבי סוריה, המשפחה ניהלה קרב הישרדות מתמשך וחסר עכבות, רצוף מסעות רצח עם בתוך שטח המדינה.
עדיין אין לדעת אם ניצחון 18 קבוצות המורדים שכבשו את סוריה, בתוכם אסלאמיסטים וג’יהאדיסטים, הוא בשורה טובה או רעה לעולם ולמזרח התיכון. אבל כבר עתה ניתן לזהות המשכו של תהליך שהחל בתחילת שנות האלפיים – נפילתם של הרודנים הערבים. תחילה היה זה סדאם חוסיין בעיראק, אחר כך קדאפי בלוב ועתה אסד בסוריה. לא שהמשטרים במצרים, בירדן, במרוקו, בקטאר, בבחריין ובאמירויות הם דמוקרטיות צרופות, ובהחלט קיים חשש ליציבותם, אבל שלושת העריצים שהופלו בעשורים האחרונים הם עדות לסוף עידן הדיקטטורות.
בסופו של דבר, ישראל משפרת מאוד את מעמדה האסטרטגי בעקבות השינויים בסוריה. וזה הרבה מעבר לתפיסת החרמון הסורי. שתי התומכות העיקריות בסוריה, איראן ורוסיה, נעלמות זמנית מהזירה ומשפרות את יכולתה של ישראל לשלוט באזור. ארגון חיזבאללה מוכה ומבודד, בדיוק כמו חמאס והג’יהאד האסלאמי.
למדינת ישראל היו, עם הקמתה, שבע אויבות קשות: מצרים, סוריה, ירדן, לבנון, סעודיה, לוב ועיראק. מצרים וירדן חתמו עימנו על הסכמי שלום. עיראק, לוב וסוריה נפלו וחדלו להוות איום אמיתי, וסעודיה קרובה להסכם עם ישראל. לישראל יהיה יותר קל עכשיו להתמודד עם הגרעין האיראני ועם ארגוני טרור חדשים, אם יקומו, ללא המעטפת הסורית.
לא מן הנמנע שנבכה את לכתו של אסד הבן אם וכאשר הכאוס בסוריה יהיה דומה לזה שבעיראק או בלוב. אבל קיימת גם אפשרות שיתארגן שם ממשל מסודר, בחסות ארצות הברית ומדינות באירופה. ואז, מי יודע, גם שגרירות ישראלית בדמשק לא תהיה בגדר חלום.