ראינו רק חצי מהקלפים: חשבנו שיש לנו יד מנצחת, אבל אז ארדואן שלף את הג'וקר | צור שיזף

המזרח התיכון מורכב מפסיפס של קבוצות, שבטים, עמים ודתות. על מנת לשלוט במרחב או לייצר משהו יציב, צריך שתהיה במדינות שמרכיבות אותו קבוצת רוב דומיננטית או קבוצה הומוגנית שתשתלט על מרכזי הכוח. ברגע שאין קבוצה דומיננטית והקבוצה שהחזיקה במרכזי הכוח נופלת – הפסיפס מתפורר עד שיקום כוח שידביק אותו מחדש. אלא אם כן יש כוחות חיצוניים שלא מאפשרים את הדבקתו ודוחפים לכך שהמרחב יהיה מפורק על מנת להשתלט עליו ולנצל אותו לצרכיהן.

סוריה היא פסיפס כזה. וכך גם לבנון, חתיכה מהמזרח התיכון שנקרעה על ידי הצרפתים לפני כ-100 שנים על מנת שתשמש כמדינה נוצרית בלבנט – במזרח הקרוב. זו היתה מטרתו של האביב הערבי שנדחף על ידי טורקיה וקטאר – לשבור הכל ולהרכיב מחדש תחת שלטון טורקי קטארי מוסלמי.  

כוחה של ישראל נובע מכך שרובה הומוגנית – המדינה היהודית (גם אם בתוכה היא מחולקת לקבוצות שאחת הקטנות שבהן מובילה אותה באף ויונקת את רוב משאביה). התפוררותה של סוריה היא רגע של סיכוי וסיכון. רגע שבו נדמה שיש לנו, לישראלים, יד חזקה ושאנחנו יודעים מה הקלפים שבידי היריב. ייתכן שאנחנו צודקים, ייתכן שאנחנו טועים ובעיקר, לא בטוח שאנחנו יודעים מי היריב. או היריבים. ואנחנו גם לא לבד. גם טורקיה וארצות הברית חושבות שיש להן יד חזקה, ויש להם כוחות חמושים בשטח. ישראל רק עכשיו, כמעט 15 שנים אחרי שהחל האביב הערבי, פנתה לתוך סוריה. מתוך פחד מהג'יהדיסטים ופחות מכיוון שיש לה תוכנית מוגדרת איך לעצור את טורקיה והאסלאם הפונדמנטליסטי.

קשה למתוח ביקורת על המהלכים היבשתיים של צה"ל מכיוון שבכולם יש היגיון. אין לי מושג כמה היה צריך להשקיע על מנת להטביע צי מיושן של ספינות טילים שהיו באביב נעוריהן לפני 50 שנה, או מטוסי קרב מיושנים שהושמדו על הקרקע, אבל נדמה שהמהלך כזה לא היה קורה ללא גיבוי או ידיעה אמריקנים. אנחנו לא נמצאים במקום בו נוכל לסרב לבקשות אמריקניות. הבעיה עם תנועות אגרסיביות שהן ממצבות את ישראל במקום הרגיל – התוקפני. יש מי שיגיד שזה מקום מצוין. ייתכן, אבל תוקפנות לבדה מעולם לא פתרה בעיות.

ההזדמנות הכורדית

אתמול הופצץ שדה התעופה של קמישלי – בירתם של הכורדים ברוג'ובה. יש כ-4 מיליון כורדים בסוריה וזה החלק שלהם. הכורדים – אחד  העמים הגדולים במזרח התיכון, מחולק בין סוריה (4 מיליון), עירק כ-5 מיליון, אירן ( 5 מיליון ) וטורקיה (כ-23 מיליון). הכורדים רוצים קשר עם ישראל. בכל שיחה שלי עם עיתונאים כורדים, איתם אני מיודד מתוקף עבודתי העיתונאית בסוריה, הם מבקשים לדעת מתי תקום הברית הישראלית – כורדית. אתמול התקשרו אלי שניים מהם, מחאסקה ומקמישלי ושאלו מדוע הפציצה ישראל את שדה התעופה של קמישלי.  

הטורקים טוענים שהם הפציצו את השדה מכיוון שהכורדים שהשתלטו עליו ניסו להוציא מם נשק ותחמושת בשיירה של 12 משאיות ושלושה טנקים. היה אפשר לצפות שישראל תניח לכוחות ההגנה הכורדיים להשתלט על המסוקים והמטוסים בשדה התעופה שכוחות משטרו של אסאד סולקו ממנו ברגע שהמשטר קרס. השדה שימש לקשר עם דמשק ולהוצאת פצועי וחולים לבתי החולים המצוידים, כאלו שאין בטריטוריה הכורדית של רוג'ובה. 

התשובה נעוצה כנראה במשולש שבין טורקיה, ארצות הברית וישראל. יש 900 חיילים אמריקנים ברוג'ובה. יחידות מיוחדות, יועצים ומקשרים בין הכורדים לצבא הטורקי שנלחם בכורדים בעזרת צבא גיהדיסטי שהוקם על ידי הטורקים לאחר שהכורדים, בעזרת חיל האוויר האמריקני והבריטי, דחקו את דאע"ש לכיסים מבודדים במדבר הסורי.

אתמול ושלשום תקף אותו צבא ג'יהדיסטי בהכוונה טורקית וכבש את מאנביג'. חוטף נשים כורדיות וערביות ששירתו במשטרה המקומית. האמריקנים מיהרו להגיע להסכם עם הטורקים שהכורדים יוותרו על עמדותיהם וייסגו ממזרח לפרת. מצד אחד הכורדים הם מי שנלחם נגד דאעש לטובת האמריקנים ומצד שני טורקיה היא החלק הגדולן והחזק בפאזל האירופאי של נאט"ו ויש לה חשביות במאבק הגלובאלי נגד רוסיה ואיראן. הכורדים הם שחקן מקומי. הטורקים – גלובאלי. 

בלי החיפוי האווירי האמריקני ותחת איום חיל האוויר והארטילריה הטורקית, הכורדים לא יכולים להתמודד עם צבא  הפרוקסי הג'יהדיסטי  שהטורקים הקימו אימנו ומממנים במישורים החשופים של צפון סוריה.

האיומים על ישראל הם התשלובת האסלאמיסטית של תחריר א-שאם והרצון הטורקי להשליט מדינה אסלאמית ברחבי המזרח התיכון. כולל בירושלים. או כמו שאמר לי עיתונאי כורדי סורי: "ג'ולני ותחריר א-שאם חרטו את שחרור ירושלים על דגלם". ארדואן נושא את אותו דגל גם אם לג'ולני ולטורקיה יש אינטרסים סותרים בשטח וכוחות מזוינים שונים, בבסיס, שניהם אסלאמיסטים עם אותה מטרה. נכון להיום, לג'ולני יש  מטרה פוליטית להשתלט על סוריה על ידי בריתות ושיתופי פעולה וההצהרות שהוא משחרר מתונות בהתאמה. הוא מנסה להרגיע את הנוצרים, הכורדים, המוסלמים החילונים ועלאווים הסורים כדי שיוכל לשים את הזמם בפיהם. 

הכורדים שייכים לצד החילוני סוציאליסטי שדורש שיוויון ודמוקרטיה. הם, להבדיל מהאחרים, מנהלים את החלק שהם ויש להם כוח מזוין ומאורגן שפעיל כבר עשור בהצלחה לא קטנה. 

באופן פרדוקסאלי – האירנים, כאויבים של הטורקים, היוו כוח מפריד בין ישראל לטורקיה. ישראל הרוויחה, נכון להיום את הרחקתם של הרוסים מהבסיסים האיסטרטגיים בים ובאוויר ואת הוצאת המליציות האירניות. התנועה הכורדית דרומה לכיוון מעבר בוכמל, מייצרת מחסום פיזי בינן לבין לבנון. הכורדים חשובים אסטרטגית נגד אירן ונגד דאע"ש. הטורקים וקטאר, כתומכי, ספקי ומאמני דאעש, נפגעים כשהגי'הדיסטים נחנקים במדבר הסורי, אבל יכולים לעשות מעט. ההפרדה בין אירן וחיזבאללה הושלמה. 

הגישושים בין אירן לג'ולני הם על מנת להרגיע את העלאווים שבחוף שנותרו ללא הגנה מול הכוחות הסונים הג'יהדיסטים. יש להניח שגם החיזבאללה והשיעים בלבנון נעים בחוסר נוחות מהמצב החדש. ההגנות האירניות והרוסיות נעלמו בן לילה ומי שהגיח הוא שד ג'יהדיסטי סוני.

המורשת הבריטית

העולם הוא עולם של אינטרסים, של ריאל פוליטיק. הכורדים, עם גדול וחסר מזל, חולק שוב בסוף מלחמת העולם הראשונה. הם רצו וציפו לעצמאות, אלא שלבריטניה הגדולה, שכבשה את עירק עם שדות הנפט השופעים שלה מהאימפריה הטורקית, לא היתה שום כוונה לתת אותם לישות חדשה שתקום. ולכן המריא חיל האוויר הבריטי של ב-1920 והפציץ ערים בכורדיסטן, הורס הורג  ופוצע אלפי כורדים על מנת לדכא את עצמאותם. ההפצצה איחדה במכה  את הפסיפס העירקי של שיעים סונים וכורדים למדינה אחת שדי התפוררה עם הפלישה האמריקנית ב-1991 (מלחמת המפרץ הראשונה).

ישראל תמכה במרד הכורדי בעירק בשנות השבעים של המאה ה-20 כחלק מהמאמץ לפגוע במשטרים עויינים. קציני צנחני בשליחות המוסד הקימו ואימנו יחידות כורדיות שפגעו בצבא ובתעשיית הנפט העירקית. בסיסי היציאה לפעולה היו באירן. יש להניח שישראל נוקטת בפעולות דומות היום בחבל הכורדי של אירן, כשבסיסי הפעולה של המוסד הישראלי הם בחבל הכורדי של צפון עירק. לישראל יש תשתיות צבאיות ומודיעיניות במרחב הכורדי אם כי עד לשנים האחרונות לא נתפשו הטורקים כאיום. מה שאולי משתנה עכשיו, למרות שהיה צריך להשתנות כבר ב-2010 עם סיפור ה'מווי מרמרה' ולאחר מכן עם הסיוע הטורקי-קטארי לדאעש, לחמאס, לצבא הגי'הדיסטי של צפון סוריה ולתמיכה לאימון תחריר א-שאם.

כל אלו הם יוצריו של כישלון ההערכה וההפתעה של השבועיים האחרונים – אי ההכרה בעוצמת האיום והחדירה הטורקית לרחבי המזרח התיכון והתרכזות רק באירן ובלבנון. הבריטים שלטו באימפריה גדולה לאורך שנים ארוכות. הם למדו היטב את הפתגם הרומאי "הפרד ומשול". מנצלים את זה שהמזרח התיכון הוא בעיקר אזור של קבוצות נפרדות שמה שמאחד אותן הוא אויב משותף. לא אידיאלים.  תחריר א-שאם, מרכז הכוח של ג'ולני, היא פסיפס של קבוצות שמנהל אותה. ג'ולני – הוא האיש שהקים אל ג'בהאת א-נוסרה שהתפלגה מאל קעידה ולא שיתפה פעולה עם המדינה האיסלאמית.

מעורבות ותמיכה ישראלית בכורדים של רוג'ובה יכולה לייצר שני דברים – הראשון הוא חלוקה דה-פאקטו של סוריה והשני הוא מנוף לחץ על הטורקים. הדבר האחרון שהטורקים רוצים זה שישראל תטפח את הכורדים בהם הם רואים איום על שלמות טורקיה.  20% מאזרחי טורקיה הם כורדים וטורקיה עושה ככל יכולתה להפריד בינם לבין הכורדים הסורים, העירקים והאירנים ולא בוחלת במשאבים ובאמצעים. 

ההזדמנות הישראלית

מי ששיתף פעולה עם שלטון אסד היו המיעוטים של סוריה – הדרוזים, הנוצרים והעלאווים. כל אלו מצטברים, ביחד עם הכורדים, למחצית מהאוכלוסיה הסורית ובהרכב ומידה נכונה, היתה יכולה להיבנות מדינה לא רעה. אלא ששנים של דיכוי ועליית הגל הג'יהדיסטי במימון, אימון וגיבוי טורקי וקטארי, הזניקו את היסוד הסלאפי  של האיסלם הרדיקלי והציבו אותו תוקפני וחמוש. כמו שעשו קטאר ונתניהו עם החמאס עד שהכל התפוצץ.

מי שלמד מהרומאים והאנגלים את ההפרד ומשול היו הטורקים. הם למדו את זה לפני מאות שנים, משתלטים ואורגים הרבה עמים לתוך האימפריה שלהם ומנהלים אותה. החלום הטורקי על אימפריה מזרח תיכונית לא איבד את תוקפו, חלום על אימפריה מחצי האי ערב, דרך מרכז אסיה ועד צפון אפריקה והאוקיאנוס האטלנטי. וכך יש לתפוס את הפעולות הטורקיות הדיפולומטיות והצבאיות. ובשל כך רוסיה, אירן וישראל הן האויבות המרות של טורקיה. עם נסיגת אירן ורוסיה, ישראל נשארה המוקד האזורי היחיד שמפריע לשאיפות הטורקיות.

האם ישראל יכולה להתערב בסוריה? ישראל כבר התערבה. צבאית. השאלה היא האם ישראל יכולה לנהל מהלך חכם שבו תתמוך בכורדים, בדרוזים ובעלאווים שיקבלו תמיכה מישראל. זה תרגיל מסובך וייתכן שאינו מתאים לאופי הישראלי. ישראל מצוינת בלשבור ולהרוס. פחות מוצלחת בבנייה ובמניפולציה. היסטוריה היא חזרה על הטעויות האנושיות. כמו המחשבה שניתן לנהל קבוצות ועמים בכוח של מניפולציה וכוח אלים. זה מצליח לפרק זמן, זה מתפרק במקום הכי פחות צפוי. תשאלו את הרוסים, האירנים, האמריקנים והישראלים.

הכותב הוא סופר ועיתונאי שהיה בסוריה. ספרו ה-20, "ההרפתקנים", ראה אור השנה.