אם במסגרת ההסדרים לעסקת חטופים חלקית והפסקת אש "זמנית" – תחזור הרשות הפלסטינית לעזה – יהיה בכך הגשמת חלומו של סינוואר ופתיחת הדלת לאיחוד מחודש של עזה והגדה. ומי ישלוט בסוף ברשות המאוחדת? החמאס והרשות הפלסטינית כבר מפנטזות על לחתוך קופון ממאות מיליארדי הדולרים של שיקום עזה, אך המרוויחה הגדולה היא מצרים - המתווכת ה"נייטרלית". ספקית ההברחות שמעוניינת רק בדבר אחד: שעזה תמשיך להיות בעיה ישראלית ומצרים לא תאלץ לקלוט אליה אף עזתי.
במסיבת העיתונאים שלשום נשאל נתניהו: מדוע לא מוטט עדיין שלטון חמאס? תשובתו המוזרה לא זכתה לשום התעניינות מצד התקשורת ופוליטיקאים. ראוי היה שלפחות נרים גבה ונתהה: עכשיו באים – אחרי 14 חודש? איפה הייתם עד היום.
נתניהו השיב: "למה לא חיסלנו את היכולת השלטונית של החמאס... חיפשנו דרכים לחלק סיוע הומניטרי, דרך חמולות, רצחו אותם בהתחלה עכשיו יש חמולות אחרות שעושות את זה. אנחנו מחפשים כעת דרך לעשות זאת בצורה שלמה כי אתה לא יכול לסלק את חשבון (כשל לשון, הוא מייד תיקן) לסלק את שלטון החמאס אם אתה משאיר אותו כשהוא מחלק את הצרכים הבסיסים של באוכלוסייה: מזון שהוא גונב, מים, ביוב – את הדברים הללו אנחנו צריכים לקחת ממנו. אנו עובדים כרגע על תכנית לקחת את השליטה מהחמאס ולהשלים את המשימה".
כמעט כל מילה בתשובת נתניהו מעידה על טעות בסיסית בהבנת המצב בעזה. אבל חמור מכך: חדי אוזן יזכרו בוודאי שגם בדיוק לפני שנה, לאחר ה-7 באוקטובר עדיין תירץ נתניהו, בראיון לעיתון "פוליטיקו", את העברת מזוודות הכסף הקטארי לרצועה במילים דומות: "רצינו למנוע קריסה הומניטרית אזרחית של מחלות, רעב ודברים אחרים... רצינו בכלל להחליש את החמאס, לא לחזק אותו". שוב, כמו ב-2018 ולפניה חוזרת לה הקונספציה: אם רק נדאג לאוכלוסייה ונפריד בין הדאגה ההומניטרית לבין החמאס – יתמוטט שלטונו.
הטעות שלנו חוזרת. אם מישהו מפקפק בכך אישר זאת נתניהו ב"סקופ" שנתן בחלק הראשון של תשובתו: "ניסינו עם חמולות רצחו אותן, עכשיו מנסים עם חמולות אחרות". כלומר, שוב ושוב מנסה ישראל למצוא "מישהו אחר" לעבוד מולו בעזה.
בעגה הצה"לית זה נקרא "להעביר מקל", כאילו עזה היא מירוץ שליחים שבו צה"ל עשה את שלו ועכשיו מישהו אחר צריך להמשיך את המירוץ. האמנם כבשנו את עזה רק כדי להעבירה לשלטון גורם אחר? מישהו מאמין שכל "גוף שלטוני" שיחליט לקום בעזה יתחיל להילחם בחמאס במקומנו – החשיבה הזו מראה כמה עמוקה עדיין הקונספציה השגויה. כאילו תפקודה של מערכת הביוב הוא שמונע ג’יהאד נגד ישראל.
החמאס אינו שולט בעזה בזכות שליטתו במזון. הפוך לגמרי: החמאס שולט בעזה כי הוא הכוח השלטוני האזרחי החזק ועדיין שולט על האוכלוסייה. בשבוע שעבר נאלץ צה"ל להודות בכך בתצהיר לבג"צ שבו נכתב: "בנקודת הזמן הנוכחית, צה"ל אינו מחזיק בשליטה אפקטיבית (על האוכלוסייה א.ע.) ויכולותיו של ארגון הטרור חמאס להפעיל סמכויות שלטוניות, הגם שנפגעו, לא אוינו כליל".
בזכות שליטתו בעזה החמאס שולט במחירי המזון ומרוויח מכך כסף רב. חמאס לא לבד. בדיוק כפי שציין נתניהו מעורבות בכך חמולות: מי שנגד חמאס, הם רוצחים אותו. מי שמשתף עימם פעולה מתחלק איתם בשלל. זהו תפקידה של יחידת "סהם" (חץ בערבית) שהקים לאחרונה החמאס לצד המשטרה המקומית, כביכול לפיקוח על מחירי המזון בשווקים.
החמאס אינו שלטון שדואג באמת לאוכלוסייה או איכפת לו ממנה. הוא מנצל את סבלה בלוחמת התעמולה העולמית שלו נגד ישראל ומתנהל מקומית בדיוק כמו מאפיה הגובה דמי חסות מכנופיות פשע הפועלות לצידו בשליטה על הפעילות הכלכלית. לחמאס לא איכפת מי דואג לתפקודו התקין של הביוב בעזה ולמניעת מחלות.
גם במשך כל שנות שלטונו של החמאס ברצועה מאז 2007 המשיכו לפעול ברצועה אגפים שלטוניים של הרשות הפלסטינית – בין היתר לטיפול בנושאי תברואה, מים וביוב. החמאס תמיד היה יותר מנלהב לתת לאחרים, למשל האו"ם, לעסוק בצד האזרחי כל עוד הוא נשאר המושך בחוטים מאחור ומכווין את הפעילות מאחורי הקלעים. (למשל בהשפעה על תוכן חומר הלימוד).
הקלף המנצח של מצרים: עסקת חטופים
רשת הטלוויזיה הסעודית "אל-ערביה" דיווחה אתמול כי "מתנהלת תקשורת סודית להשלמת הסכם הפסקת האש בעזה". לפי הדיווח, אשר מאשש את הפרסום ב"מעריב" לפני שבוע: "המתווכות לוחצות על ישראל לסגת מציר פילדלפי. ההצעה החדשה כוללת ניהול של הרשות הפלסטינית במעבר רפיח".
כביכול מצרים היא ה"מתווכת הנייטרלית" שרק רוצה לדאוג לחטופים. אבל למצרים אינטרס מדיני משלה: היא רוצה להרחיק את עצמה מעזה ואת עזה ממנה. מבחינת מצרים עזה היא בעייה של ישראל. לא של מצרים. כבר בעת שדרש סאדאת מישראל החזרת כל ס"מ משטח סיני תמורת הסכם השלום (ואף הלך לבוררות בין לאומית כדי לקבל עוד כמה מטרים בטאבה) – על עזה הם ויתרו. שלא לומר: זרקו אותה על ישראל.
המצרים יודעים מיהם העזתים. הם לא רוצים אותם אצלם. לכן, תמיד דרשה מצרים כי עזה תחובר מחדש לגדה ליצירת מדינה פלסטינית. גם פיזית, כל מי שרואה את מערך החומות שבנתה מצרים בגבול רפיח מבין: מצרים לא רוצה קשר עם עזה. כעת, כאשר חלק מדרישות חמאס במו"מ הם פתיחתו מחדש של מעבר רפיח זיהתה מצרים הזדמנות: למרות שברור לכולם כי בפועל החמאס עדיין שולט באוכלוסיית עזה ביד רמה, נתניהו לא יוכל להודות באופן רשמי שהוא מוסר מחדש את המפתחות על מעבר רפיח לידי שלטון החמאס. צריך, מה מכונה בעגה העבריינית, “קוף" שיעמוד בחזית.
מצרים מצאה בדיוק את הקוף הנכון: הרשות הפלסטינאית שתוכל לחזור למעבר רפיח, על פי אותם הסכמים שחתמה שרת החוץ ליבני עם הרש"פ עוד ב-2005. הרש"פ תהיה הפנים היפות של שלטון שאינו חמאס במעבר רפיח. כך מצליחה מצרים להשיג את החשוב לה מכל: להתנער מעזה. בזכות ה-7 באוקטובר, עזה והגדה עלולות לחזור להיות ישות מדינית אחת, בשליטת הרש"פ של רמאללה.
גם החמאס מבסוט מהסידור החדש, עם איחוד של עזה לגדה נפתחה עבורם הדרך תחילה לשלוט בעזה מאחורי הקלעים (בדומה לשיטה שבה שולט חיזבאללה בממשלת לבנון) ובעתיד, לאחר בחירות "דמוקרטיות", להשתלט חוקית על הרש"פ כולה. וישראל? אנו נמשיך לשקר לעצמה שמוטטנו את שלטון חמאס בעזה והבאנו לשם שלטון נאור חליפי אשר דואג לביוב ולמעברים. האם לשם כך הקריבו חיילי צה"ל את דמם – למען החזרת שלטון הרש"פ למעבר רפיח?
כותב הטור הוא מומחה לכלכלת עזה