הדיון בקריסתו המהירה של משטר אסד עוסק כמעט מכל כיוון אבל הדגש העיקרי הוא לנעשה בתוך סוריה ולמה צפוי לקרות בשטחה.
אם נפנה את הזרקור מעט החוצה מסוריה, נגלה כי מה שישראל ביצעה בחודשים האחרונים בעזה, מול חיזבאללה בלבנון וכעת בסדרה של פעולות מבצעיות בשטחה של סוריה ובכללן מחיקת שרידי היכולות של צבא סוריה, הוא בעל השפעה עמוקה מאוד על הנעשה במזרח התיכון. בעיקר ברובד הפסיכולוגי שבו ציבורים שלמים בשורה של מדינות מביטים, שואלים שאלות ובעיקר מבינים את מגבלות הכוח של ההנהגות שלהן.
ניתן להעריך כי, בכל הישויות שמשתייכות לציר ההתנגדות המובל על ידי איראן התופעה עמוקה אף יותר – תחושת ההשפלה וחוסר האונים להתמודד עם הנעשה (בין אם זה העליונות הצבאית הישראלית או לחילופין פעילות המורדים הסונים בסוריה, שאף היא מיוחסת לתכנון ולהנעה ישראלית) מייצרת סימני שאלה באשר להמשך הדרך.
בעזה התופעה חריפה אף יותר: חמאס שחלק בולט באסטרטגית "העמידה האיתנה" שלו התבסס על החרפת הקרע בין ישראל לארה"ב ובמקביל על היכולת לגרור את ישראל למלחמה אזורית (כפי שרצה מתחילת הדרך) – גילה עם היבחרו של טראמפ לנשיאות ארה"ב כי חלון ההזדמנויות לקרע בין ישראל לארה"ב הולך להיסגר. קריסתה של סוריה סגרה סופית גם את האופציה להסלמה אזורית רחבה, והמשמעויות עבורו ברורות יותר ויותר-
גם לאחר שנה של מלחמה - ישראל רק מרחיבה את המערכה ואינה מהססת להתפשט קרקעית - אין בכוונתה לעצור את המלחמה בעזה ולאפשר לחמאס להיות חלק מ"היום שאחרי" ברצועה. הגב האיראני אינו חזק כפי שנדמה היה, וספק אם יכול יהיה לסייע, כבעבר, בשיקום חמאס, שלא לדבר על תמיכה ומעורבות ישירה בהמשך המלחמה הנוכחית. איראן תפנה לנתיב של טיפול בעצמה ובפצעיה ותנסה לקזז הפסדים.
כניסת טראמפ למשרת הנשיא לאחר שכבר איים בפומבי על חמאס, עלולה לגרור עבור הארגון לחץ אמריקני בלתי נסבל אם בהרשאה לישראל לפעול ביתר חופשיות או לחילופין בלחץ מאוד כבד על מצרים שהיא הפתח היחיד של הרצועה לעולם שאינו עובר דרך ישראל. חמאס של היום אינו חמאס של לפני מחצית השנה – הארגון עבר שינוי טקטוני, מרכז הכובד שלו עבר לחמאס חו"ל ובעזה עצמה מספר בכיריו ומנהיגיו מצומצם מאוד. ברגע שתילקח ממנו היכולת להשתלט ולחלק את הסיוע ההומניטארי, יאבד לו מקור כוחו האחרון והממשק העיקרי שלו עם האוכלוסייה ברצועה.
מכאן עומדות בפני חמאס עזה 3 חלופות עיקריות: המשך "העמידה האיתנה" והמתנה לראות מה טראמפ יחולל בטרם תתקבלנה החלטות. עסקת חטופים חלקית (הומניטארית) להתארגנות מחדש בשטח, למידת המצב, היקף הנזק ומי שרד – כשלאחריה – שבים ללחימה. עסקת חטופים מלאה – בתמורה לחבילת הטבות לבכירי חמאס שנותרו ובני משפחותיהם שעיקרן דרכון זר, כסף ומעבר בטוח אל מחוץ לרצועה. כך יוצא שקריסתם של סוריה וחיזבאללה והבריחה האיראנית מסוריה, יוצרים לראשונה הקשר אחר לחלוטין לאותה מערכת מושגים הנקראת בפינו "עסקת חטופים".
אם עד כה עסקת חטופים חלקית הייתה על השולחן בשל תקוותו של חמאס לשוב ולמלא תפקיד ברצועה ביום שאחרי ולהשתקם, הרי שכעת מבט ימינה ומשאלה מגלה לבכיריו בעזה כי הם נותרו לבד במערכה. יש סבירות גוברת לפיכך שיהיו מוכנים לשקול עסקת חטופים מלאה, בתמורה לחבילת הטבות לחיים נוחים מחוץ לרצועת עזה (הגלייה – בדומה לאשף בבירות במלחמת לבנון הראשונה).
גם מבחינתה של ישראל הדבר עשוי להיות בעל יתרונות לא מעטים - ובראשם הימנעות ישראלית מלקיחת כל סוג של אחריות אזרחית על תושבי הרצועה מתוך הבנה שאם חמאס אינו עוד ברצועה ככוח פוליטי/חברתי, אין מה לחשוש מהיכולות השלטוניות שנותרו ברצועה שהיו אמורות לסייע לו לשקם את כוחו.
נראה שבהתנהלות מו"מ נכונה שלנו, הדבר אכן עשוי לעבוד בעיתוי הנוכחי, וחובה עלינו למצות את הכיוון הזה, בטרם נלך לעסקת חטופים חלקית כתוכנית ב'.
כותב הטור הוא סא"ל במיל' עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל וראש זירת הצפון במודיעין זרוע הים