החלפת המשטר בסוריה משלטון עלווי בעל סממנים חילוניים לשלטון של ארגוני ג'יהאד סוניים, הוא בעל פוטנציאל להיות שינוי שתהיה לו השפעה רבה על עתיד המזרח התיכון. עבור הרוב הסוני בסוריה זה ודאי רגע של תחושת ניצחון, כי מעטים מהסונים אהדו את שלטון המיעוט העלווי. אבל יש לראות כאן שינוי רחב יותר. נתחיל מהמפסידים הגדולים. נראה שבראשם שלושה: איראן, חיזבאללה ורוסיה.
איראן בנתה ציר שהלך והתחזק. ראשו בטהרן וקצהו בים התיכון, כשבתווך עיראק, הנתונה להשפעתה, סוריה, התלויה בה לשם קיום השלטון, ולבנון, שעליה השתלט חיזבאללה - אשר אותו בנתה, מימנה וחימשה איראן. הציר הזה חוסל, ולכן תתקשה איראן לחמש את הארגון שנחלש בלבנון.
הלכה למעשה איראן איבדה את יכולתה לפגוע בישראל דרך גבולה הצפוני, באופן שמותיר אותה חשופה להתמודדות ישירה מול ישראל ללא שום תיווך של פרוקסים קרובים לישראל (חלקה האחר של יכולת הפגיעה בישראל הושמד בעזה). החלום האיראני על ציר שיעי שיוביל אותה לים התיכון ושיהווה חלק חשוב ביותר ב"טבעת האש" סביב ישראל - נמוג. יתר על כן, חיזבאללה חלש בלבנון עלול להיות יעד נוסף לאותם ארגונים סוניים ששולטים בסוריה, שהרי יש להם חשבון דמים עם הארגון השיעי שנלחם בהם באכזריות בסוריה.
אבל יש כאן משהו יותר עמוק - ברגע המבחן איראן כשלה. היא כשלה בסיוע לחיזבאללה, שקיבל מכה קשה ביותר במלחמה נגד ישראל, והיא כשלה בהגנה על המשטר הסורי האוהד והתלוי בה. כישלונה של איראן מהדהד ברחבי המזרח התיכון, ובעיקר בעולם הערבי, שהיסטורית חושש ממנה. איראן היא מדינה רצינית. הם ילמדו את המצב, יפיקו לקחים, ינסו לאתר נקודות חולשה חדשות באזור (אולי ירדן) וינסו לפעול משם. לא בקלות הם יוותרו על חלומם בגלל המצב הקשה.
האם לכישלון האיראני המהדהד גם ברחובות טהרן תהיה השפעה על אזרחי איראן, ואלה יפעלו לשם שינוי המשטר הכושל? קשה לדעת, אך ברור שהתרופפה אבן בחומת השלטון האיראני, והוא הפך פגיע יותר. הידיעה שהשקעה של הרבה כסף ודם במשך 40 שנה, גם על חשבון צורכי העם האיראני, ירדה לטמיון באופן משפיל כל כך, היא בעלת יכולת לשנות תפיסות עולם גם בקרב האיראנים.
פוטין יאבד גמישות
עוד מפסידה ברורה היא רוסיה. ולדימיר פוטין הפסיד באופן מבזה את אחיזתו היחידה במזרח התיכון, וזאת זמן קצר אחרי שהמבצע הישראלי באיראן הוכיח את אפסות מערכות ההגנה הרוסיות נגד מטוסים. רוסיה גם היא השקיעה בסוריה לא מעט כסף - וגם עבורה הכל ירד לטמיון. ייתכן שהתוצאה הגרועה תביא להקשחת עמדותיו של פוטין בכל ניסיון למשא ומתן בהקשר של אוקראינה. כישלון אינו בסיס טוב למחוות וגמישות במדינות דיקטטוריות גאות.
אם שלטון הג’יהאדיסטים בדמשק ינסה "לייצא" את תפיסותיו, תעמוד ירדן בפני בעיה קשה. בבחירות האחרונות הסתבר שוב שבקרב הירדנים, ובכלל זה בתוך השבטים הבדואיים, יש גרעין אוהד לתפיסות אסלאמיסטיות. התחזקות מגמה כזאת בעידוד סורי מעבר לגבול עלולה לערער את ירדן, הסובלת ללא קשר לאירוע זה מלחץ פנימי לא קל, בגלל משבר כלכלי קשה ובעיות תעסוקה בלתי פתירות. יצוא רעיונות אסלאמיים של השלטון הסוני לעבר עיראק, שכנתה של סוריה ממזרח, עלול להוות בעיה של ממש גם לשלטון העיראקי, הנשען על השיעים (קבוצת האוכלוסייה הגדולה בעיראק).
מי שהרוויחה מהאירוע באופן ישיר היא טורקיה, שארגנה, חימשה ודחפה את המורדים להילחם נגד משטר אסד. ההצלחה הזאת משתלבת בתפיסת העולם העותמאנית והאסלאמיסטית של השלטון הטורקי הנוכחי, שעשה לא מעט כדי להרחיב את מעגל ההשפעה הטורקי ברחבי העולם הערבי (כוחות של צבא טורקיה נמצאים היום בקטאר, בסומליה ובלוב). הגעת ארגונים נתמכי טורקיה לרמת הגולן עלולה להגביר את החיכוך והמתח גם בין ישראל לטורקיה העוינת מאוד את ישראל, אך עד עתה לא התחככה בה באופן ישיר.
חיזוקה של טורקיה במרחב יאפשר לה לפגוע בכורדים, בעיקר בסוריה, אלה שהם היום בני בריתה של ארה"ב במאבקה בדאע"ש במזרח סוריה. גישה טורקית אגרסיבית תאתגר את הקשר הזה ותעמיד את הממשל האמריקאי החדש בפני החלטה קשה. נטישת ארה"ב את הכורדים תאפשר לטורקיה לפגוע בהם פגיעה אנושה, ובה בעת תחליש את מעמדה של ארה"ב באזור, כמי שאינה ניצבת לצד בני ברית שהקיזו את דמם בשת"פ ארוך עם צבא ארה"ב.
הקלות מול החמרות
מבחינת ישראל יש במצב החדש משום הקלה גדולה, עם סיכונים לא ברורים בעתיד. החלפת השלטון של העלווים בשלטון עוין לאיראן וחיזבאללה תקשה מאוד על חימושו מחדש של הארגון, שאולי יצטרך להשקיע משאבים בהגנה על האינטרסים שלו כנגד סוריה הסונית, שלשליטיה חשבון דמים עם איראן וחיזבאללה.
נראה שבמצב החדש, האיום של חיזבאללה על ישראל יפחת מאוד וחולשתו תגבר, ואולי תהיה זאת הזדמנות לישראל לפגוע עוד יותר בכוחו. עם זאת, שלטון של ארגונים, שמוצאו של חלק חשוב בהם הוא באל־קעידה ובדאע"ש, זה לא מחזה מעורר תקווה בכל הקשור להמשך העימות עם סוריה החדשה, ובפרט ברמת הגולן.
על כן צריך יהיה להיערך להגנה ברמת הגולן ולהפיק לקחים מתקיפת המורדים את סוריה שתחת אסד, וליישם לקחים אלה בקווי המגע של ישראל. במידה רבה, הלקחים דומים לאלו העולים מהתקפת חמאס ב־7 באוקטובר. זאת גם הסיבה שצה"ל משמיד באופן רחב את אמצעי הלחימה המאיימים שהיו ברשות צבא סוריה, כדי שלא ייפלו בידי השלטון החדש, שעוינותו לישראל לא תפתיע איש.
ייתכן כי בחלוף הזמן הקלה במקום אחד (מול חיזבאללה) תבוא על חשבון החמרה במקום אחר (רמת הגולן), לכן יש לעקוב אחרי ההתפתחויות בסוריה בתשומת לב רבה, ולפעול כנגד איומים בתחילת דרכם. לישראל יש עוד אינטרסים במרחב, וחלקם נוגעים להתנהגותה של סוריה החדשה.
החשוב בהם הוא כנראה האינטרס לשמירת יציבותה של ירדן, בעלת הגבול הארוך ביותר של ישראל, מאחר שיבוא קיצוניות אסלאמיסטית עלול לערער את יציבותה ולהעמיד לישראל אתגרים לא קלים. על כן חייבת ישראל לחשוב כיצד לסייע לירדן למנוע זליגת לחץ סוני קיצוני מסוריה לירדן.
ייתכן שאינטרס זה יכול להתחבר לרצון של ישראל להבטיח גם את שלומם של הדרוזים בסוריה, שרובם מרוכזים בהר הדרוזים מדרום־מזרח לרמת הגולן. גם המיעוט הכורדי במזרח הוא גורם שעל ישראל לשלב בחשיבתה על עתיד סוריה. איך מייצרים ביטחון טוב יותר לדרוזים, דואגים לכורדים ומשלבים זאת בסיוע לירדן - אלה אתגרים שישראל תהיה חייבת להתמודד איתם, במקביל למאמציה להבטיח את השקט ברמת הגולן, מאמצים שהם בעדיפות ראשונה.
המצב בסוריה נזיל, אך ברור שהציר השיעי שבנתה איראן במשך למעלה משנות דור נשבר כעת, ואסור לאפשר את היווצרותו של ציר סוני שסוריה במרכזו - ציר עם פוטנציאל נזק לא קטן מנקודת המבט הישראלית.
הכותב הוא אלוף במיל', כיהן כראש המטה לביטחון לאומי