טור ארוך של מכוניות השתרע על פני מאות מטרים בנתיב התנועה שלפני הרמזור. אני תקוע אי שם בפקק ומתקדם באיטיות מרגיזה. לפתע מתמקדת תשומת ליבי בנהג חצוף העוקף את הפקק מן הנתיב לפנייה ימינה, הפנוי ברובו, ובסמוך לרמזור מנסה להידחף חזרה לנתיב הפקוק.
מחשבותיי נודדות מיד אל 7 באוקטובר, לא כל כך בגלל כמיהתי להחזיק ביד באותו הרגע נשק אוטומטי ארוך, אלא בגלל ההכרה שלנגד עיניי ממש מומחש מרכיב מרכזי בגורמים שהביאו למחדל הנורא ההוא: ההתנהגות היהירה, האנוכית והבלתי מתחשבת, תוך התעלמות מדעתם, מרצונם ומזכויותיהם של אחרים. אז בא הדבר לידי ביטוי בחשיבה המקובעת ("אני תמיד צודק", "הקונספציה") לפיה חמאס מורתע ואין פניו למלחמה, בהתעלמות מהסימנים המעידים (כי הם לא מתיישבים עם הקונספציה), בביטול ובזלזול בהתרעות התצפיתניות ובדוח הנגדת מ־8200, בשאננות ובחוסר האחריות שבאי־חימושן של כיתות הכוננות ובהשארת כוח זעיר בלבד להגנה על עשרות אלפי אזרחים, ובהישענות על "קו מז'ינו" של המכשול הקרקעי, תוך הזנחת החלק המוכר לכל מי שעסק אי פעם בתכנון צבאי - מקרים ותגובות - המכסה גם אפשרויות נוספות של התפתחות המצב בשטח.
לכל פעולה או התנהגות שלנו יש ביטוי בשני מישורים: המישור המציאותי־פיזי - המעשה, תוצאותיו והשפעותיו; ובמישור הערכי־נורמטיבי – הערך או נורמת ההתנהגות הבאים לידי ביטוי באותו המעשה. לדוגמה: השתמשנו בצינור ההשקיה של השכן כדי לשטוף את מכוניתנו, מבלי לקבל לכך את אישורו. במישור המציאותי השכן כנראה יכעס, יגיב בתקיפות וייגרם סכסוך שכנים. במישור הערכי ביטאנו נורמת התנהגות שלפיה לוקחים או משתמשים ברכוש של הזולת מבלי לבקש את רשותו.
מציע לנו הפילוסוף עמנואל קאנט לנהוג כאילו נורמת ההתנהגות שמבטא המעשה שלנו יהפוך לחוק כללי שגם אחרים ינהגו לפיו. קאנט ממליץ שנשאל את עצמנו, לפני שנחליט כיצד לנהוג, האם היינו רוצים שינהגו כך כלפינו. בשפתו של הלל הזקן זה נקרא: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". ספק אם אותו הנהג שעקף את הפקק חשב על כך שהוא מבטא במעשיו את הכשל הערכי שהתנקם בנו במלחמה.
על העיוורון
ועדת החקירה הממלכתית למחדלי 7 באוקטובר עדיין לא נראית באופק, אבל לאחרונה פורסם דוח ועדת החקירה האזרחית למלחמה. אף שהוא אינו תחליף לוועדה הרשמית שצריכה לקום, דומה שהוא שם את האצבע, אם לא את כל כף היד, על רבים מהגורמים שאפשרו את המחדל. למעשה, כל מי שעיניו בראשו יכול היה לתאר לעצמו את מרבית הדברים עוד קודם לכן, אם לא היה עסוק בניסיונות להתחמקות, התכחשות וטיוח.
בעיניי הנקודה החשובה ביותר היא הסיבה לאותו ליקוי מאורות. הרי כל המידע היה פרוש לנגד עיניהם של אנשי המודיעין ושל מקבלי ההחלטות, להוציא אולי את היום והשעה למתקפה, וגם על כך התקבלו סימנים מעידים כמה שעות בטרם החלה. כבר נאמר "אין עיוור יותר ממי שמסרב לראות". אם נבחן מעט את אותו העיוורון מן התקופה שקדמה למלחמה, נגלה את הכשל הערכי המוכר והלא חביב של יהירות, אנוכיות, חוסר כבוד וחוסר התחשבות בזולת, שמאפיין גם רבים מתחומי חיינו.
בתחום הערכי דומה כי הדברים גלויים ופרושים לנגד עינינו בכל פעם שאנו עדים להתנהגויות המתוארות לעיל בחיינו היומיומיים. בתחום זה לא נראה לי שצריך להמתין לוועדת חקירה כדי להתחיל ולתקן. בהמשך לאמירתו הידועה של פרנק אאוטלו "היזהר במחשבותיך – הן הופכות למילותיך; היזהר במילותיך – הן הופכות למעשיך...", ניתן להוסיף: "היזהר בערכיך, הם הופכים למעשיך".
צריך לפעול מיידית ליצירת השינוי הערכי בחברה בדרך ליצירת השינוי הרצוי במדינה, ברוחם של קאנט והלל הזקן. צריך להעמיד את ערך ההגינות - ההתייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות - כנורמת ההתנהגות המנחה והנדרשת בכל התנהלותנו במרחב הציבורי.
לאזרחים הטובים המתוסכלים והמיואשים מהמצב, הייתי מציע להתחיל לפעול לקידום השינוי הזה, כי הדבר תלוי קודם כל בכל אחד מאתנו, בכל מקום ובכל מסגרת שבהם הוא נמצא. נראה דוגמה אישית של הגינות; נעביר את המסר לגבי ההגינות הנדרשת במעגלי ההשפעה שלנו – המשפחתיים, החברתיים והמקצועיים; ונגלה אפס סובלנות לחוסר הגינות בסביבתנו: לא פייר - לא עובר!
לאלה התולים את האשם בזהות הממשלה וחושבים שרק הבחירות יושיעו אותנו, נזכיר כי המחדלים המדוברים נפרשו על פני מספר ממשלות, ובעיקר כי אלה הם מחדליה של החברה הישראלית כולה. רק שינוי נורמטיבי והתנהגותי בתוכנו יוכל לחולל שינוי אמיתי גם בנורמות השלטוניות ולקדם את השינויים הנדרשים בהסכמות רחבות, בואכה אלי חוקה.
ההגינות היא הדנ"א של המדינה שבה אנו רוצים לחיות.
ביצירתו המפורסמת כותב הנזיר ג'ון דאן: "ולכן לעולם אל תשאל למי צלצלו הפעמונים; לך הם צלצלו". אל לנו לשאול למי צלצלו פעמוני ועדת החקירה האזרחית, כי לנו הם מצלצלים; ובטרם נבדוק אם הדרג הביטחוני והדרג המדיני יישמו את לקחי 7 באוקטובר, נשאל את עצמנו האם אנחנו - החברה הישראלית כולה - יישמנו כבר לקחים אלה?
הכותב הינו מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל